הרגשתי

הרגשתי חושך, קור, שנאה.

כל נגיעה, נשיקה, הייתה קרה כקרח

ואיפה האהבה שהייתה אז

בימים שאהבנו, בימים ששמחנו-להיות יחד

כשרציתי להיפרד לא נתת

כשנפרדתי בכוח אותי אליך משכת

על הריצפה, הקרה כל כך הרגשתי את גופך

כל כך קרוב, כל כך רחוק

לא רציתי, אתה הכרחת

צעקתי, צעקתי כל כך חזק שתעזוב

תרפה, תניח לי לנפשי, ללכת ממך רחוק

הכי רחוק שאפשר

לא, אתה סירבת, הרבצת, הכאת, צעקת, הכרחת

לעשות מה שאתה רוצה, לזרום, לתת לזה לקרות

וכשקרעת את הבגדים-הרגשתי שזה הסוף כבר לא היה לי כוח

להילחם, להתנתק ממגע ידיך ,גופך

שנאתי אותך באותם רגעים, כשנכנסת לתוכי בלי שום אישור ובקשה

שנאתי אותך באותם ימים שלאחר מכן כשכל זה נמשך בלי הפסקה

וכשאיימת-פחדתי

פחדתי ולכן באתי אלייך בכל יום שרצית שתבצע את זממך

אני שואלת-איפה האהבה? שהייתה פעם

איפה היא? הלכה ונעלמה

עכשיו שנאה יש בעיניך אך בעיני אף יותר

וכל יום המצב הזה שלי איתך חוזר וחוזר