המבט שהרס לי..

כשאתם שומעים את המושג " אהבה ראשונה" איזה אסיצואציות עולות לכם בראש? שמחה,
רגש, תמימות? משהו כזה.. נכון?

אז אצלי זה בדיוק ההפך שאומרים לי "אהבה הראשונה" זה בשבילי סבל, בכי, כאב,
ניצול.... ומי אחראי לזה? נקרא לו דניאל והנה הסיפור הכואב שלי.

זה היה בכיתה ו'- אני הייתי ילדה ביישנית, תמימה חרוצת הכיתה והטובה במשפחה ואילו
הוא ? הוא היה מלך השכבה! כל הבנים רצו להיות כמוהו וכל הבנות אהבו אותו! הוא היה
הכי טוב בהכל , כל מה שהוא עשה הוא עשה מוצלח והוא ידע את זה! הוא היה מדהים מבחינה
חיצונית: היה לו שיער בלונדיני ועיניי דבש עמוקות, גוף מדהים ומבט.. מבט הורס! אותו
מבט שגרם לי לעשות הרבה דברים שאחר כך התחרטתי עליהם.

באותה תקופה היה לי חבר, הוא היה "מהחבורה שלי" ז"א היינו לא מהמקובלים ביותר ולא
מה"חנונים" היינו פשוט באמצע, ובכן אז אני וחבר שלי היינו יחד כמה חודשים אבל אז
הבנתי שאני מתחילה להתאהב באותו דניאל, אני לא אשכח את זה כתבתי לי ביומן זכרונות "
כן, אני חושבת שאני אוהבת אותו.. אבל למה? הרי אין לי סיכוי איתו! הוא מלך השכבה..
ואני? עדיף לי לא לפתח ציפיות כלפיו" אלו היו המילים שנכתבו ביומן אך לצערי זה לא
הלך , נפרדתי מחבר שלי בגלל דניאל ודניאל ידע את זה, דניאל ידע שאניאוהבת אותו
מאוד!

התחלנו להתידד, בהתחלה הכל היה תמים, נחמד היינו נפגשים אחרי בית הספר לפעמים היינו
הולכים יחד למגרש בית הספר לשחק כדורסל, לפעמים הייתי באה אליו... כשהייתי איתו
בעצם נפתחתי לחיים שונים לגמרי.. הייתי חייבת להפוך להיות מישהי אחרת בשבילו, לא
הייתי אותה ילדה ביישנית ותמימה.. הייתי בדיוק מה שהוא רצה שאני יהיה.

עד כאן הכל היה טוב ויפה,אך יום אחד באתי אליו והיינו יחד בבית של חבר שלו.. היינו
בחדר שלושתנו.. זה היה חשוך עם מנורת לילה קטנה שהאירה בדיוק על הפנים היפות של
דניאל והוא ביקש ממני " תראי לי את החזה" כמובן שבהתחלה סירבתי ולקח לו שעה שלמה של
שיכנועים אבלבסוף הדבר היחיד ששיכנע אותי היה המבט שלו, ואכן, עשיתי את זה. הילדה
היחידה בשכבה שבכיתה ו' חושפת את גופה לבנים!

מכאן זה המשיך דניאל ידע שאני אוהבת אותו וניצל את זה , מהדבר הקטן הזה של להראות
את השדיים שלי זה הפך להיות מפגשים כאלה של לילה שבהם מתאספים בביתומשחקים " משחקים
אסורים" זה היה בתקופה של 4 שנים, 4 שנים שבהם התנהגתי כמו זונה, עשיתי את כל מה
שהוא רצה.. ולמה? כי חשבתי שאולי הוא יתייחס אליי ככה.

באיזה שהוא שלב זה הגיע לכך שהדברים היחידים שהיינו עושים אם כבר היינו נפגשים זה
דברים כאלו, אך את זה עוד יכולתי לסבול העיקר להיות קרובה אליו מה ששבר אותי היה
אותו ערב שנה שעברה. אחרי 4 שנים שאני" השרמוטה" של השכבה וכולם כבר ידעו את זה
הייתי מוזמנת למסיבה בבית ריק שהמוזמנים היו אני , חברה שלי ועוד 7 בנים... מה היה
במסיבה? אני הייתי בחדר אחד חברה שלי בשני והבנים פשוט התחלפו כל אחד בתורו נכנס
לחדר עם אחת מאיתנו.. באמצע המסיבה הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת יותר קמתי! יצאתי
מהחדר קראתי לחברה שלי מהחדר שהיא הייתה וחזרנו לבית שלי, לא העברנו שם את הלילה.
לא יכולתי ..הרגשתי מלוכלכת, הרגשתי מגעילה , הרגשתי שכל ה4 שנים האלה היו לשווא!

מאותה נקודה הפסקתי ם זה, התחלתי לנסות לצאת מהסטיגמה הזאת של "הזונה" שהייתה לי
בשכבה וזה אכן הצליח.

ומה עם דניאל? לא מיוחד מאז אנחנו בקושימדברים, אני מתגעגעת לתקופה הזאת לפעמים
שהיינו ידידים באמת ולא רק בשביל זה... אבל בזכות האהבה החדשה שלי שכחתי ממנו
לחלוטין, התגברתי אומנם הכאב עדיין נמצא אך הוא פחות משמעותי... זאת תישאר לי כצלקת
לעולם.. אותו מבט שגרם לי לעשות כל כך הרבה שטויות ולהרוס לי את המושג " אהבה
ראשונה"