למתוסבך שלי...

 


אני יודעת שלא ציפית לשמוע ממני יותר, ואני לא בטוחה שיש לי מה להגיד לך, אבל התגעגעתי.. כנראה זה ילדותי מצידי להתכחש לכל הבעיות, אתה יודע.. וזה כנראה יתברר בסוף כטעות, אבל, לא יודעת, זה מה שמרגיש לי עכשיו נכון לעשות.


זוכר שאמרת לי בחוף שאני צריכה מישהו יותר טוב ממך?? אז זהו, שזה לא נכון! אני כבר יודעת מה טוב בשבילי, הבעיה היא בך. אתה הוא זה שלא יודע מה טוב בשבילו. ומה שנשאר לי לעשות אחרי כל השיחות והניתוחים זה לקוות שלא תתעורר מאוחר מידי כדי להבין את כל זה.


ושתדע, שבאמת באמת אני מבינה אותך, ואת כל הבלגן שחזרת אליו. ואני מבינה שאתה מפחד בדיוק כמוני.. רק שאתה בניגוד אליי מתעלם מהרגשות שלך. אולי תנסה לחשוב מה באמת יעשה לך טוב ואיך אתה מרגיש כלפיי ואולי תבין מה אתה רוצה מעצמך. כי אני כבר יודעת מה אני רוצה. ותאמין לי, זה יכול לקרות אם רק תתן לזה ואם נרצה מספיק. ואני מאמינה שאנחנו רוצים מספיק.


זהו, נראה לי שאמרתי הכל, ואולי בעצם לא חידשתי כלום וזה מיותר ולא ישנה שומדבר, אבל כנראה שפשוט הייתי צריכה לכתוב לך , לפרוק קצת מהלב.


אני לא יודעת אם אי פעם אני אשלח לך את זה ממש, אבל גם זה סוג של הקלה...


אני אסיים עכשיו, ילד מתוסבך ומבולבל שכמותך.


שלך, בנתיים..


מורן