לך...

אתה פוחד.


אני הבנתי. הבנתי למה הרבה פעמים כשאנחנו קרובים ממש-ידידים ממש טובים-כמו אחים אתה פתאום מתרחק. אני כמעט בטוחה שזו הסיבה. הסיבה היא שאתה פוחד...פוחד להתאהב באמת...פוחד להודות ברגשות...פוחד...


בפעם הקודמת כשכבר הודית ברגשות שלך ונפגשנו-יום אחרי זה-או יותר נכון במשך שבועיים לא דיברנו. היינו רגילים לדבר כל יום כל היום. אבל לא דיברנו. ולמה? כי פחדת. ועכשיו זה קורה שוב. אני מרגישה את זה. הייתי אצלך...דיברנו על הכל, צחקנו, חייכנו, התקרבנו-ממש כמו אחים. ופתאום-יום אחר כך לא דיברת אליי, לא פנית אליי כאילו לא היה אכפת לך. ועכשיו אני מתחילה להבין-אני חושבת שאני מתחילה להבין למה. וזה לא בגלל שאתה לא רוצה להיפגע כי אתה יודע טוב מאוד שממני בחיים לא תיפגע, ושממני בחיים לא תידחה כי אתה חשוב לי. חשוב לי יותר מכל אדם ומכל דבר אחר בעולם...


ואני חושבת...יותר נכון בטוחה שאתה יודע מה אני מרגישה...מה אני חושבת עלייך-שאני כל כך אוהבת אותך-אתה יודע...אבל שוב...


 


                         אתה פוחד...פוחד.