חיים רק פעם 1

הכרתי אותו פעם ראשונה בבית הספר,

הוא היה גדול ממני בשנתיים.. הוא ישב עם חברים וצחק ואני מייד

הבנתי משהו הולך לקרות.

הכרתי אותו במהלך השנה ונהיינו ידידים ממש טובים ואחותו היא חברה שלי.

הלכתי לשון אצלה ובכל יום שהתעוררתי, התאהבתי יותר דיברנו על הכל...

אבל, יום אחד הוא נסע עם המשפחה לחול ואני נשארתי.. לבד הוא ידע שאהבתי אותו והוא
אהב אותי.. אבל זה לא יכול היה להיות, אין סיבה..

פשוט לא יכול ליהיות..

כמה ימים רצופים של עניים נפוחות, בכי וגעגועים אין למי לדבר עכשיו אין את מי לאהוב
כל דמעה הופכת לדם... וכל יום שעובר החור בלב גדל יותר ויותר..

הלב שגדל כל יום במשך שנה, החל להשחיר ולהשבר, כל חתיכה מביאה מחשבה וזכרונות,
והיום זה סיפור אחר.. התאהבתי בגבר בן 17 וחצי... ואני?.. בת 14!

החיים קשים אבל צריך להעז ולחיות אותם ולמדתי שאם לא נעז לומר דברים,

יכול להיות שלא יהיה עוד זמן אחר לומר אותם.. אל תדחו דברים למחר כשאפשר לעשות אותם
היום.... =