לפעמים חלומות מתגשמים....

לא יודעת... הנושא הזה נתקע לי בראש.....


בשיא הדיכאון, התנתקות שצורחת ופוצעת בחוץ, התנתקות אישית שהפכה אותי לשפחה אובססיבית של אינטרנט, ובדידות איומה.


 


כבר הרבה זמן שהבוקר מכאיב לי והטעם המר לא מש משפתיי.


מצחיק- כי לפני זה התחילה התקופה הראשונה בחיי שבה הייתי "בסדר". לא מאושרת עדיין- אבל לא בים של דכאונות. ואז היה הבום הגדול- הנשמה הקרובה אליי ביותר בעולם ביצעה התנתקות. לא ממש בגלל שאני עשיתי משהו נורא ואיום, סתם כי בא לו להתרענן ולחוות חיים חדשים, ואיכשהו הוא השתיל לעצמו את הרעיון שאני מעכבת אותו...


 


מותק תתעורר- המשפחה שלך, המסורת שלך, הדת, והחברה- הם אלה שהרחיקו אותך מחייך. שכחת מי היה האדם היחיד בעולם שהעזת לספר לו? שכחת שאני זו שאהבתי אותך בדיוק כפי שהיית? איך הגעת למסקנה שדווקא אני חייבת 'ללכת'?


הלכתי ומר היה לי כל כך. מר עד לרגע זה. עכשיו פתאום אני בסדר. שלחתי לו חיוך- שידע שכבר אין בי כעס.


מחר מחכה לי יום שבו אוכל להכיר אנשים חדשים ולגלות עולם חדש- מחר באמת יש לי משהו והיה לי שכל בסוף להחליט ליסוע לשם. אולי משהו נפתח גם אצלי..


פתאום אני מעודדת. עברתי תקופה איומה, ואחרי שהשפלתי את עצמי, ורדפתי אחריך, ולא רק אחריך, ואחרי כל הסטירות, וההתעלמויות, והאסונות, והפחדים, והכאבים, וחוסר המעש-


 


עכשיו אני מרגישה את ה'טוויסט'. מרגישה יותר טוב. אופטימית. למה? ככה.


אני אוהבת אותך, אי אוהב אותך תמיד, ואם לא תרצה אותי אז אני אוהב אותך מרחוק, ואם לא תרצה לשמוע ממני אז אני אוהב אותך בשקט. ואני אסלח לך על הכול. אני כבר סולחת. סתם כי כבר לא בא לי לכעוס...אולי אהבה היא בכל זאת כוח מרפא.


שיהיה לך בהצלחה מתוק. מאחלת לך מכל הלב את כל הטוב שבעולם.


ועכשיו- טוב גם לי- כי אני אופטימית.


לפעמים חלומות מתגשמים....


 


אני