ל.מ., אהבת חיי... / Adi

למלאך שלי,
זה כבר המכתב השני שאני כותבת לך, למרות שאני יודעת שאתה לא קראת וגם לא תקרא את המכתב הראשון. אני מרגישה את הצורך לנסות להסביר לך מה עובר עליי, מה אני מרגישה אלייך למרות שאתה לא קורא.
פעם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון, היום אני יודעת שזה לא שטויות הרי אני לא מכירה אותך ובכל זאת מאוהבת בך.
או כמו שאומרת השורה: I saw your face in a crowded place and I don't know what to do 'cause I'll never be with you.
פעם חלמתי רק על אבירים ונסיכות, היום הבנתי שהם לא קיימים אבל עדיין יש שם מלאכים כמוך.
יש הרבה שירים שמדברים אליי בזמן האחרון, כאיו שאני לא היחידה בעולם שהתאהבה בבחור שלא מכיר אותה, בבחור שלא שם עליה.
אבל אם יש משהו שרציתי להקדיש לך זה את זה:
..."מכל האהבות שיש לחלום
בחרתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות איתך
מלבד להיות שלך..."
אין לך מושג כמה קשה היה לי כל החופש הזה, שבמשך יותר מחודשיים לא היה לי אפילו את הדבר היחיד שיש לי איתך, מבט עינייך. אתה באמת רחוק ממני גם כשאתה נמצא לידי ואני מתגעגעת אלייך כמו שלא התגעגעתי לאף אחד בחיים שלי. ובכל לילה לפני שאני הולכת לישון אני מבקשת תמיד את אותה המשאלה שתהיה שלי שאני אהיה שלך.
ואתה יודע, עוד מעט מגיע חג האהבה, ובכל העיתונים מדברים על זה ובכל המקומות מזכירים את זה. והלב שלי נשבר ובוכה מהעובדה שזו הפעם הראשונה שמגיע חג האהבה ואני רוצה לחגוג אותו עם מישהו מסויים ולא יכולה. לא יכולה כי אתה לא רוצה לחגוג איתי, לא יכולה כי אתה לא מכיר אותי, לא יכולה כי אתה בכלל בחו"ל. אני לא יכולה ממיליון סיבות. הן שוברות לי את הלב כי אני אוהבת אותך.
וכל פעם שאני רואה זוג ברחוב מתחבק או מתנשק או כשאני רואה בטלוויזיה זוגות מאושרים ביחד, אני שואלת את עצמי אם אני איי פעם אזכה להיות מאושרת איתך ככה, להגיד לך את כל מה שיש לי בלב את כל מה שכואב.
אני מדברת עם המון אנשים, מספרת להם את המצב, אבל אף אחד לא באמת מבין אף אחד לא באמת יודע כמה זה קשה לאהוב אותך מרחוק, כמה זה קשה לחלום עלייך בכל לילה כאילו שאנחנו ביחד ובבוקר להתעורר מהחלום ולגלות את האמת, את המציאות הקרה, המרה. ואני יודעת שאולי הם צודקים במה שהם אומרים ואולי כן יש לך משהו אליי אבל אני גם יודעת שהם צודקים כשהם אומרים שאני צריכה לשכוח ולעבור הלאה. אבל הם לא יודעים, כמה שזה קשה לשכוח אותך כשאני יודעת שאולי יש סיכוי, כמה שזה קשה לשכוח אותך במיוחד כשהגורל לא צפוי. ואני לא רוצה לשכוח, כי אתה לא פוגע. אתה המלאך שלי ואני מוכנה לתת לך הכל, אם תיקח אותי לליבך, תיתן לי להיכנס.
ונכון, אז נחזור מהחופש לבית ספר, הוא ייגמר בקרוב, ואני אראה שוב אותך, את עייניך הכחולות את הפנייך היפות ואני אטבע בתוכך שוב וארגיש את אותה ההרגשה הנפלאה הזו שהתגעגעתי אליה כ"כ. אבל האם זה באמת יעזור? הרי אני חיה באשליה, שזה מה שעושה לי טוב, חיה באשליה שאתה כאן קרוב. כי אני יודעת שזה לא נכון, אנחנו לא נהיה בחיים ביחד אתה לא אוהב אותי. ובסוף השנה יגיע שוב החופש אבל אז זה יהיה לתמיד, אז אני לא אראה אותך שוב אחרי החופש אז באמת לא יהיה לי שום טעם להגיע לבית ספר. ואז, אז אני יודעת שאני אשבר, לראות אותך עוזב, הולך ומתרחק ממני, בדיוק באותה הדרך בה התקרבת. ואם רק יכולתי להגיד לך מה אני מרגישה, אם רק היה לי את האומץ לבוא ולפתוח את הלב שלי בפנייך כדי שתדע כדי שתראה, כדי שאולי תעשה משהו אם אתה רוצה. אבל אין לי את האומץ ואני לא יודעת אם גם יהיה לי אותו לפני שתעזוב. והלוואי שיכולתי לשכוח מעכשיו כדי לחסוך את הכאב אח"כ, הלוואי שיכולתי להתמודד עכשיו ולא להישבר אח"כ.
אבל בפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגישה חסרת אונים ואין דבר שאוכל לעשות כדי להתמודד עם המצב כדי לשכוח אותך ולהמשיך הלאה. זו הפעם הראשונה שאין לי פיתרון למצב שבו אני נמצאת.
אז אני אמשיך לסבול, אני אשבר כשתעזוב אבל אני יודעת בתוך תוכי שאתה שווה כל דמעה שאני בוכה עלייך, כל מחשבה שיש לי עלייך, כל מילה שיר ומכתב שאני אומרת או כותבת עלייך. אתה שווה את כל האהבה שיש לי לתת לך, אתה זה ששווה את הכניסה ללב שלי, גם אם הוא כבר שבור.
אז אני רוצה רק להגיד לך, אני אוהבת אותך, תזכור את זה, אני תמיד אוהב ואני אף פעם לא אשכח אותך.
אתה החיים שלי.
שלך לנצח