סיפור אהבה בפנטזיה (אמיתי)...

שלום לכולם, קודם כל רציתי להגיד שהסיפור הוא סיפור אמיתי, אז אני מקווה
שתהנו...



בהתחלה, הכל התחיל מתוך רצון להדמות למישהי אחרת, ובסוף זה התגלגל לאהבה..

היינו מסתכלות על ילד שגדול מאיתנו בהרבה, ילד באמת יפיפה, אך לא הרגשתי כלפיו
רגשות כלל וכלל, ולפתע יום אחד זה קרה...

ראיתי אותו, והכל השתנה, היופי שלו הפך בשבילי ליופי הרב ביותר בעולם, הקול שלו הפך
למנגינה לאוזניי, ליבי חיפש רק אותו ומחשבותיי עסקו רק בו.

החיפוש אחריו החל, עיניי לצדדים זזו בלי הרף, וכשהיה עובר הרגשתי כאילו את ליבי
נקרע ומתפוצץ.

הצבתי לעצמי מטרה, להגיד לו את הרגשות לי כלפיו ושומדבר יותר...

כן, בסוף זה קרה..

השתמשתי בתירוץ שיש לו אח קטן והתחלתי לדבר איתו באיסיקיו, ובלי שום כוונה כתבתי לו
את דעתי שנראה טוב הוא, יפה מראה וחמוד, לא היה בכוונתי לשלוח לו רק לראות אם יש לי
אומץ לכתוב את זה בכלל (ומלמעלה כנראה, רצו שזה ישלח).

מאז, כל פעם כשמבטינו נפגשו חייך הוא חיוך מתוק, אני במבוכה מורידה את הראש, וכך כל
יום ביומו...

לאט, לאט הרגשתי שרגשותיי כלפיו נעלמים (כי לא אהבת אמת היא), אינני חולמת עליו
בלילות וליבי לא מחפש אחריו כל יום, שעה, דקה ושניה..

חשבתי שסופסוף התגברתי על האהבה הנכזבת, ולא...

לא הצלחתי..

יום אחד בלילה חזר הוא לחלומותיי, מרוב שהחלום מתוק הוא היה, פשוט קמתי...

ידעתי שהחלום יותר מידי מתוק כדי להיות מציאותי....

יום למחרת, דברנו שוב באיסיקיו (מיוזמתי), היו מחמאות ודברים נוספים, אך לא יותר..

אנני ידעתי מה לעשות??

עד שליבי שכח ממנו, חזרתי 15 צעדים אחורה, ראשי רק חושב עליו וליבי מחפש אחריו...

אך, הגיעה ההחלטה הקשה מכולם, מה לעשות בעניין???

להמשיך בהתלהבות הקטנה או להתעלם מהאהבה ולהמשיך הלאה..

ההחלטה הייתה ההחלטה הקשה בחיי, אך אין מה לעשות..

הפרש הגילאים בינינו לא יאפשר את האהבה והמשפחה גם ככה לא הכי מרוצה, אז ההחלטה
שהתקבלה היא להמשיך הלאה, ללא אהבה..

השאלה היא, אם אני בכלל אוכל???