📚 סיפורי אהבה
אהבה ראשונה ואכזבה הכי גדולה-פרק 5
👁️
910 צפיות
💬
6 תגובות
זוהר הוציא טבעת והסתובב אלי ...."שרוני ... תתחתני איתי ?!"
אבא שלי :"היא לא תתחן איתך ולא נעליים תעוף מפה"
אני :" אבא תשתוק כבר... זוהרי בטח שכןןן"
אבא שלי ראה שאין לו כבר על מה לדבר והלך לחדר... אמא שלי נישקה אותי ואמרה שהיא
אוהבת אותי והלכה לאבא שלי ...
נשארנו אני וזוהר לבד במטבח ...
אני :" מאמי מאיפה זה בא?! הפתעת אותי.."
זוהר:" מאהבה ..אלייך ולילד"...
התחלנו ישר אחרי כמה שבועות באריגונים לחתונה ... לפני שתצא בטן ...
סיימתי את הלימודים והתחתנו ...
______________________________________________
כשהייתי לקראת סוף חודש שמיני אבא שלי נפטר ושבועיים לאחר מכן ילדתי בת ...לידה קשה
מלאת צעקות ...ועצבים ....
אני :"מאמי שמעת .. יש לנו בת "
זוהר היה קצת חיוור..
זוהר:" שמעתי מאמי .. אני יוצא לעשן וחוזר.."
אני :"טוב מאמי .."
זוהר לא חזר...לא אמר לאף אחד כלום .. פשוט נעלם .. ואני נשארתי עם הילדה
לבד...ואמא שלי אמרה שהוא השאיר לי מכתב..
"שרוני שלי אני מצטערת ..אני אוהב אותך ושלא תחשבי אחרת .. אני לא יכול לראות את
עצמי מגדל ילד עכשיו ... השארתי לך פה קצת כסף שתוכלי להסתדר קצת להתחלה..."
והתחלתי לחשוב מה לעשות עם הילדה ..
הרי לבד לא אוכל לגדל אותה ..
כמה עזרה אני יכולה לקבל מאמא שלי ...? הרי היא חייה מביטוח לאומי .. על אבטלה וזה
שהיא אלמנה ...
ההורים של זוההר אמרו לי שאם זוהר הלך כנראה שזה לא הילד שלו ולא היו מוכים לשמוע
ממני..
ואני ?! מה הייתי ? פניסטית במספרה השכונתית ...?
וממה הייתי חייה מזה ומביטוח לאומי על כך שאני אם חד הורית ?
לא היה לי מה להעניק לילדה והחלטתי למסור אותה לאימוץ .. אבל בכל זאת החלטתי לתת לה
שם .. ובחרתי את השם מריאור....
בזמן ההליכים .. אני הצבתי תנאי שבגיל 7 ... ביום הולדת שלה של גיל שבע (בחרתי את
הגיל הזה כי זה כבר גיל שהיא יכולה לקורא)
ושהיא תדע שזאת המשפחה המאמצת שלה .. ושיש לה אמא שתחכה לה ...
הרהנ משפחות לא הסכימו לתנאים ואחרי חודש נמצאה משפחה שהסכימה ...
חודש מריאור הייתה אצלי ... גידלתי אותה ממעט הכסף שזוהר השאיר ..
כתבתי למריאור מכתב ...הנה המכתב:
"מריאור שלי ...(לפחות השם שאני נתתי לך )
היום את בת 7 ,המון המון מזל טוב !!!
לפני שבע שנים אותך ילדתי בכבאבים וצרחות אך מסרתי אותך למשפחה אחרת שתוכל לפרנס
אותך .. להעניק לך לימודים בבית הספר..
אני מאמי לא יכולתי לעשות את זה , אבא עזב אותי מיד אחרי הלידה ואני מעולם לא
סיימתי את הלימודים שלי ...
אחרי הלידה אבא אמר לי שהוא יוצא לרגע לעשן ומעולם לא ראיתי אותו שוב .. אבא פשוט
נעלם
ואני נשבעתי בחיי , נשבעתי שבועה שלא ניתן להפר לאלוהיי שאני אשלים את לימודי אלמד
מקצוע וכל הכסף שאחסוך הוא יהיה בישבילך ..
יפה שלי אני קיימתי את אותה שבועה למדתי הרבה .. ימים ולילות למדתי מקצוע ועכשיו יש
לי מספיק כסף כדי לגדל אותך ...
אני יודעת שאת בטח נורא כועסת עלי אבל אם הייתי משאירה אותך אצלי לא היה לי כסף
לקנות לך אפילו אוכל ...
אני מקווה שתוכלי לסלוח לי מאמי ...
אם את מוכנה לשמוע אותי ולראות אותי תגידי לאמא החדשה שלך , היא תתקשר אלי ואני
אבוא לקחת אותך איתי נשבת איפה שהוא ונדבר..
הכנתי לך כבר חדר פה אצלי ...אני מקווה שתאהבי אותו ..
שיהיה לך המון המון מזל טוב ... אני אוהבת אותך באהבה ענקית ואין סופית
אמא"
באמת כך עשיתי... למדתי ימים ולילות .. עד שזיכתי במקצוע .. למדתי כלכה..והשתלבתי
במשרדי ים המלח..במשך שבע השנים הללו כל אגורה שהרווחתי חסכתי למריאור שלי ...
וביום הולדתה השביעי(אגב זה היה לפני שבועיים) היא התקשרה אלי
והיא אמרה לי שהיא סולחת לי ושהיא רוצה לראות אותי ...אבל היא עדיין לא יודעת אם
היא רוצה לגור איתי כי יש לה עוד אמא ..
אבל בינתיים כל יום אני יוצאת איתה .. ובעזרת השם עוד קצת זממן היא תעבור אלי
..אאבל תשאר בקשר עם האמא המאמצת שלה...
~~הסוף~~
מקווה שאהבתם..תגיבו
אבא שלי :"היא לא תתחן איתך ולא נעליים תעוף מפה"
אני :" אבא תשתוק כבר... זוהרי בטח שכןןן"
אבא שלי ראה שאין לו כבר על מה לדבר והלך לחדר... אמא שלי נישקה אותי ואמרה שהיא
אוהבת אותי והלכה לאבא שלי ...
נשארנו אני וזוהר לבד במטבח ...
אני :" מאמי מאיפה זה בא?! הפתעת אותי.."
זוהר:" מאהבה ..אלייך ולילד"...
התחלנו ישר אחרי כמה שבועות באריגונים לחתונה ... לפני שתצא בטן ...
סיימתי את הלימודים והתחתנו ...
______________________________________________
כשהייתי לקראת סוף חודש שמיני אבא שלי נפטר ושבועיים לאחר מכן ילדתי בת ...לידה קשה
מלאת צעקות ...ועצבים ....
אני :"מאמי שמעת .. יש לנו בת "
זוהר היה קצת חיוור..
זוהר:" שמעתי מאמי .. אני יוצא לעשן וחוזר.."
אני :"טוב מאמי .."
זוהר לא חזר...לא אמר לאף אחד כלום .. פשוט נעלם .. ואני נשארתי עם הילדה
לבד...ואמא שלי אמרה שהוא השאיר לי מכתב..
"שרוני שלי אני מצטערת ..אני אוהב אותך ושלא תחשבי אחרת .. אני לא יכול לראות את
עצמי מגדל ילד עכשיו ... השארתי לך פה קצת כסף שתוכלי להסתדר קצת להתחלה..."
והתחלתי לחשוב מה לעשות עם הילדה ..
הרי לבד לא אוכל לגדל אותה ..
כמה עזרה אני יכולה לקבל מאמא שלי ...? הרי היא חייה מביטוח לאומי .. על אבטלה וזה
שהיא אלמנה ...
ההורים של זוההר אמרו לי שאם זוהר הלך כנראה שזה לא הילד שלו ולא היו מוכים לשמוע
ממני..
ואני ?! מה הייתי ? פניסטית במספרה השכונתית ...?
וממה הייתי חייה מזה ומביטוח לאומי על כך שאני אם חד הורית ?
לא היה לי מה להעניק לילדה והחלטתי למסור אותה לאימוץ .. אבל בכל זאת החלטתי לתת לה
שם .. ובחרתי את השם מריאור....
בזמן ההליכים .. אני הצבתי תנאי שבגיל 7 ... ביום הולדת שלה של גיל שבע (בחרתי את
הגיל הזה כי זה כבר גיל שהיא יכולה לקורא)
ושהיא תדע שזאת המשפחה המאמצת שלה .. ושיש לה אמא שתחכה לה ...
הרהנ משפחות לא הסכימו לתנאים ואחרי חודש נמצאה משפחה שהסכימה ...
חודש מריאור הייתה אצלי ... גידלתי אותה ממעט הכסף שזוהר השאיר ..
כתבתי למריאור מכתב ...הנה המכתב:
"מריאור שלי ...(לפחות השם שאני נתתי לך )
היום את בת 7 ,המון המון מזל טוב !!!
לפני שבע שנים אותך ילדתי בכבאבים וצרחות אך מסרתי אותך למשפחה אחרת שתוכל לפרנס
אותך .. להעניק לך לימודים בבית הספר..
אני מאמי לא יכולתי לעשות את זה , אבא עזב אותי מיד אחרי הלידה ואני מעולם לא
סיימתי את הלימודים שלי ...
אחרי הלידה אבא אמר לי שהוא יוצא לרגע לעשן ומעולם לא ראיתי אותו שוב .. אבא פשוט
נעלם
ואני נשבעתי בחיי , נשבעתי שבועה שלא ניתן להפר לאלוהיי שאני אשלים את לימודי אלמד
מקצוע וכל הכסף שאחסוך הוא יהיה בישבילך ..
יפה שלי אני קיימתי את אותה שבועה למדתי הרבה .. ימים ולילות למדתי מקצוע ועכשיו יש
לי מספיק כסף כדי לגדל אותך ...
אני יודעת שאת בטח נורא כועסת עלי אבל אם הייתי משאירה אותך אצלי לא היה לי כסף
לקנות לך אפילו אוכל ...
אני מקווה שתוכלי לסלוח לי מאמי ...
אם את מוכנה לשמוע אותי ולראות אותי תגידי לאמא החדשה שלך , היא תתקשר אלי ואני
אבוא לקחת אותך איתי נשבת איפה שהוא ונדבר..
הכנתי לך כבר חדר פה אצלי ...אני מקווה שתאהבי אותו ..
שיהיה לך המון המון מזל טוב ... אני אוהבת אותך באהבה ענקית ואין סופית
אמא"
באמת כך עשיתי... למדתי ימים ולילות .. עד שזיכתי במקצוע .. למדתי כלכה..והשתלבתי
במשרדי ים המלח..במשך שבע השנים הללו כל אגורה שהרווחתי חסכתי למריאור שלי ...
וביום הולדתה השביעי(אגב זה היה לפני שבועיים) היא התקשרה אלי
והיא אמרה לי שהיא סולחת לי ושהיא רוצה לראות אותי ...אבל היא עדיין לא יודעת אם
היא רוצה לגור איתי כי יש לה עוד אמא ..
אבל בינתיים כל יום אני יוצאת איתה .. ובעזרת השם עוד קצת זממן היא תעבור אלי
..אאבל תשאר בקשר עם האמא המאמצת שלה...
~~הסוף~~
מקווה שאהבתם..תגיבו





💬 תגובות (6)
אני לצערי נתתי הזדמנות שיחזור לחיי. אמנם לא כחבר אולם הוא שם. מרחף מעלי תמיד. מקשה עלי. אני לא מצליחה להוציא אותו. כבר ניתקתי אותו מלא פעמים ואפילו לא דיברנו 4 חודשים שלמים, ושוב הוא הגיח משום מקום והצילח להתברג פנימה.
הלואי עלי הכוח שיש בך
אבל תאמיני לי שמתגברים, וזה עובר...והוא...
הוא עוד יצטער..
יצטער כל כך שתצאאאא לא הנשמה..
ואת יודעת מה..תסלחי! כי חייבים מתישהו לסלוח
אבל בחיים אל תשכחי... לעולם אל תתני לו עוד הזדמנות, כי מי שבוגד פעם אחת בוגד תמיד!....
בהצלחה...אוהבת:)
אני...
אז אני רוצה לומר לך שהיית מאחלת לעצמי להיות כמוך שאת לא סולחת על בגידות ושקרים כי אני סלחתי ונפגעתי שוב פעם, ולי אין את האומץ לקום וללכת.. מאחלת לך שכל החיים תראי רק אושר ותביני שהוא לא שווה אותך
הלוואי והייתי יכולה להיתרחק ומסוגלת לעשות את זה..
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות