הסיפור שלא נשכח/מאת: טלי

איך המשכתי לשבת בשקט ?!ישבתי על הכיסא השחור

המלוכלך .. וכולם בהו בי וצחקו ... ואני רצינית , ודמעה לעיניי.

אף- אחד לא ידע איך הסיפור נגמר. הוא ואני היינו אוהבים .

איך שהוא היה מתקשר ואני מתרגשת מקולו... והוא הבטיח שזה יהיה לתמיד.

הוא הבטיח שהוא ישלח מכתבים , הוא הבטיח שנישאר אוהבים! ואני.. ילדה נאיבית
שכמותי.. נתתי לו לחמוק ממני בלא ידיעה! הייתי מלאה בחלומות כמו כל בת 16 ... הוא
התקשר כל יום ... אחרי חודש הוא התקשר 3 פעמים בשבוע אחרי תקופה קצרה .. הוא התקשר
פעם בשבועיים ואני אותו בכלל לא השגתי בטלפון .. אחרי שנה הוא לא התקשר בכלל! ואני
בכיתי וכולם המשיכו לצחוק.

הוא היה בן 22 ואני הייתי בן 16 . אמא שלי לא ידעה מהקשר הזה, זה היה קשר מיוחד.
הערצתי אותו ואהבתי אותו. כל דבר שהוא עשה היה אמן בשבילי. כל שטות שהוא אמר הפכה
לצחוק על פניי וכל מגע שלו הפך לחלום בעיניי. הייתי בוכה מלהיסתכל על התמונות שלו ,
כשהייתי מתגעגעת אליו , הייתי לוקחת אוטובוס ונוסעת אליו לעבודה... הייתי רואה אותו
מחייך ואני רק בוכה! כשהוא היה חולה הייתי מציפה אותו במתנות ובנשיקות .. רק לראות
שיהיה לו טוב. ככה עברו להן 3 שנים שאף- אחד לא ידע שיש לי אהבה כל- כך יפה וטובה
... ואני בת 18

חופשיה... ורוצה לצעוק לכל העולם שאני איתו ותהיה חתונה אבל לא.. לא ככה הוא רצה.
הוא כבר היה בן 24 ... היו לו רצונות אחרים משלי . הוא ממש השתנה, לא הכרתי אותו
כזה . הוא נהפך לאדיש.. כל הקטעים הילדותיים כמו

"אני אוהבת אותך יותר.. לא אני אוהב אותך יותר"... נמאסו עליו .. הוא כבר הפסיק
לשאול לשלומי.. בא פעם בשבוע ואפילו זה לא תמיד.. התחיל לתרץ לי ..

כשאני כבר לא ילדה ואני חופשיה ורוצה לצאת .. הוא עם חברים . כשהוא בכה הוא כבר לא
שיתף אותי בהרגשותיו .. ככה ב- 3 שנים הוא נהפך מקצה לקצה.

אהבתי אותו אפילו יותר מקודם... לא יכלתי לחשוב על לאבד אותו. אבל זה הגיע ככה או
ככה.. החלום שלו היה להיות שחקן .. והוא קיבל הצעה לנסוע עם ידידה ללמוד משחק
בחו''ל. הייתי מוצפת קנאה .. היא הייתה איתו הרבה והוא אמר לי שהיא ידידת נפש שהיא
סתם אחת .. היא פשוט מכירה אותו שנים ... ולבי התפוצץ... וישבתי ובכיתי ... וכולם
צחקו ולאף- אחד לא היה אכפת ... אני עדיין זוכרת את היום הזה שהוא רעד והיה לו קשה
להגיד לי שהוא נוסע לשנה ללמוד משחק בחו''ל ואם יצליח לו אז הוא יישאר בתחום ...
אחרי שבוע ... באתי אליו בהפתעה... הוא ארז את המזוודה .. הוא חייך אליי ואמר.. "אל
תדאגי אני יחזור"..

רק שהפעם זאת הייתה הרגשה אחרת.. השמש שקעה ולמחרת הוא עוזב..

אי- אפשר לתאר את הרגשתי באותו הרגע .. זה היה אולי הדבר הכי קשה

שעברתי... כשחיבקתי אותו, הרגשתי את הגעגוע שאני עוד יסבול . ואתם שואלים אם אני בת
18 למה אני לא נוסעת יחד איתו? כי הוא יהיה בפנימייה ... כשהוא התרחק ... רעדתי ..
כשליוויתי אותו אל האוטובוס , וכשהוא עלה רציתי לצעוק לו "אל תלך אני ימות".. אבל
לא יכלתי לקחת לו את החלום הגדול ולמחוק לו אותו בשל הגעגוע.. עבר חודש... הוא לא
כתב .. אבל התקשר.. עברו חודשיים .. המצב רק החמיר... כשעברה שנה... קיבלתי מכתב.
המכתב הראשון ממנו זה שנה.. זה היה הדבר הכי פגע כואב ונורא שקרה לי , הוא כל- כך
פגע בי .. "היי .. תשמעי , אני יודע שאני לא בסדר, התחמקתי אבל לא יכלתי לפגוע בך
יותר.. אני פשוט מרגיש שזה לא זה . אמרתי שאני יחזור ואמרתי הרבה דברים והם לא קרו
וזאת עוד תקופה בחיים שעוברים ולומדים לקחים ...אני דיי מצליח פה ואני חושב שתהי
מאושרת בשבילי .. תראי אני לא רוצה לשקר אותך .. אני בקרוב חוזר לארץ לגור שם ובטוח
שניפגש מתישהו .. רק שאני חוזר עם בת זוג. אל תלחצי בבקשה אל תבכי , אני תמיד יתמוך
בך רק לא בתור חבר. לא מצאתי את מה שרציתי אצלך כי זה היה עולם אחר.. ועכשיו הקשר
שלי עם אחרת הרבה יותר רציני.. ואולי בגלל שהיית עוד ילדה... אני מאחל לך כל טוב
ושכל חלומותייך יתגשמו ... בדבר אחד אני גאה בך- על שלא עצרת אותי ורק עודדת למרות
הכל-

שתדעי לך שאני תמיד יהיה אסיר תודה לכל מה שעשית כי היית אחלה חברה ..."

והיו עוד כמה מילים שרק הורידו עוד ועוד דמעות ... זה היה סיפור שלא נשכח.

היינו חברים 3 שנים מדהימות בתור ילדה מתבגרת הוא היה הנחמה שלי המגם שלי החלומות
שלי התקוות והרצונות .. הכיף והבילויים .. הדיבורים המריבות ...

העניין האהבה הראשונה!!! מה אתם חושבים שקרה אחר- כך ?! וואי.. יותר מדי.

הוא חזר איתה... עם הידידה שעזבה איתו וגיליתי שהם שכבו שם .. שהיא בהריון שהם
עומדים להתחתן .. וכל זה בעוד אני והוא היינו "חברים" מבחינתי כי לא ידעתי מכל זה
ורק אחרי שנה הוא כתב לי . רציתי למות אבל היו לי עוד הרבה דברים מלפניי ועולם שלם
והאמת .. רציתי להוכיח לו שאני יתגבר ורציתי לעורר בו את העצבים וזה ממש לא הלך לי
. כעבור שנתיים , הוא טס לגור בחו''ל ושם הוא התמקם עם המשחק ונהיה מפורסם וכל כתבה
שהייתי רואה עליו ועל אישתו .. רק פוצצה אותי.. אבל אהבתי אותו והיה לי טוב כשטוב
לו . וככה זה נגמר.. קרוב ל 4 שנים הייתי רק בדיכאון . לא היה לי חבר לא יצאתי
התנתקתי מהעולם ואספתי מיליוני תמונות שלו מהאינטרנט וכתבות עליו ופשוט בכיתי. אם
הוא היה מסתכל עליי כיום ... אחרי ששנה עברה מאז הוא טס לחו''ל בחזרה ... הייתי
אומרת לו שכן... טוב לי כשטוב לו אבל עדיין כואב לי כי אני אוהבת אותו. ולא... לא
נפגשנו כשהוא היה פה ומזל שכך .. כי לא הייתי יכולה לעמוד בזה ועוד יותר מזה -
מולו!



האהבה היא לא תמיד וורודה...



ואליה הדרך היא ארוכה.... מנה נפגעתי נורא....



מקווה שיום אחד אתמקם גם אני אתמקם בה ...



(סיפור לא אמיתי) .... אוהבת נטלי..