בלתי ייאמן...

אף פעם לא האמנתי שאפשר לאהוב כך בן אדם.

עד לרגע שהכרתי אותך... והשתנה לי על העולם..

את הולכת ומתרחקת .... והאהבה שלי אלייך רק גוברת..

זה לא סתם.... אהבה .... זו אהבה אחרת...

אהבה שונה..... אהבה... פשוט מיוחדת...

וכעת את כבר לא פה... ועולמי הפך שממה...

יושבת בחדר שחור... ומסביב דממה...

בוכה וזועקת... אך עולמי חלל..

אין מי שיושיט יד...שיאמר לי שבסוף זה יחדל! ..

חושבת עלייך ...רוצה להיות קרובה..

אך את אינך כבר כהרגלך מגיעה...

כשהופעת בחיי לא הבנתי ...

מה נפל בחלקי .... לאן הגיעה אהבתי..

לא האמנתי שתהיי שם ואני רק אצטרך לקחת...

ועכשיו כל שנותר הוא תמונה אשר על השולחן מונחת...

למה הלכת??? מה עשיתי כה נורא???

אוי... כואב לי ... כואב לי נורא!

ואש בתוכי .... שורפת את הנשמה...

וליבי נותר עם צלקת עצומה..

דמעותיי לא פוסקות...

בכל רגע מופיעות ...

על אותו כאב ... כה ממושך..

כאב על אדם שהלך..

יודעת שלעולם היא לא תחזור...

אך הכאב ממשיך... וגדל לו החור...

החלל העצום שהשארת כשהלכת..

איך להיפגע כל כך לי נתת ???