הסיפור הכי עצוב וכואב בחיים

 "אמא הוא שיקר לי" ככה זה התחיל 1 וחצי בלילה באתי בוכה לאמי ומספרת לה מה
היה עם רפי. רפי היה חבר שלי אנחנו יוצאים כבר חודשים. הוא היה האהבה הראשונה
שלי.אחרי שסיימתי ללמוד אני ומיטל יצאנו מהבצפר ועלינו לקנות בגדים ברנואר.שם
הכרנו. העיניים ישר היו עליו הסמקתי לראשונה.הוא בא לכיווני והתחיל לדבר איתי
ולשאול לשמי. אמרתי לו שקוראים לי ליאן וככה הבאתי לו את הפלאפון שלי,דיברנו
יצאנו,ונהיינו חברים. בחיים לא אהבתי ככה.זה הייתה אהבה ראשונה שלי,כל רגע ורגע
רציתי שיהיה איתי.לא יכולתי שהוא לא איתי, לא יכולתי לסבול שהוא רחוק מימני
לשעתיים. היינו כל שנייה ושעות,ביחד. הוא כ"כ יפה ,עיניים ירוקת גדולות, גוף
סביר,מבנה שפתיים עבה,ותמיד היה לו זיפים יפים כאלה שאהבתי לשחק בהם. הוא היה
חתיך.מושלם.בעיני לא היה מישהו יותר יפה מימנו. ישבנו אצלי בחדר שמענו מוזיקה פתאום
הפלאפון שלו צלצל,זה היה החבר הכי טוב שלו נדב.לא סבלתי אותו כל פעם שהוא התקשר
סימן שהוא צריך אותו לאיזה טובה."אחי איפה אתה"?

אצל ליאן אחי".."אני צריך אותך דחוף דחוף תעלה אלי.." ניתק וישר רפי הביא לי נשיקה
אמר נדבר יותר מאוחר והלך. הוא חזר אלי בערב.אמרתי לו הפעם אני רוצה לראות והוא
מיתקשר ואתה הולך אליו..אה ודרך אגב מה הוא רצה מימך?! "סתם שטיות ענה לי רפי" לא
הספקתי ללכת להביא לשתות וכבר עוד טלפון מנדב.תעלה דחוף.צעקתי עליו אמרתי לו מה הוא
רוצה מימך עוד פעם?! אל תלך אליו אתה עכשיו איתי..!! רפי כרגיל עם המאמי שלו.."מאמי
בטח קרה משהו דחוף אני חייב לזוז אני יבוא אלייך מחר הביא לי נשיקה ויצא." כעסתי
אליו מה הוא לא יכול להגיד לחבר שלו שהוא איתי לא הבנתי מה הבעיה שלו.יום למחרת
הלכתי לבצפר אני רואה את רפי שם חשבתי שהוא בא בשבילי הרי הוא אתמול הלך ולא היינו
הרבה זמן ביחד. אני רואה אותו עם נדב .נדב מתקרב אלי בציניות ואומר" מה קורה
מותק".אוי לא יכולתי לסבול אותו. הוא אמר לרפי אם הוא יכול לעשות לו טובה ולעשות לו
את העבודה בכלכלה.רפי תמיד היה גאון בזה.רפי כרגיל יותר מידי נדיב וטוב לב,ברור גבר
סמוך עלי אין בעיה.ככה עוד יום עבר שהוא היה עסוק מידי בעבודתו של נדב ולא יכול היה
לתת לי קצת יחס. שוב אני רואה את רפי בבצפר אמרתי אם הוא בא עוד פעם בשביל נדב ולא
בשבילי אני לא מדברת איתו יותר. אבל הייתה לי הפתעה..אני רואה עוד פעם תזוג הזה
ביחד והפעם נדב אמר לרפי שיבוא איתו לאיזה מסיבה.באתי כועסת לרפי ולקחתי אותו לפינה
לדבר.כעסתי עליו."באיזה רשות אני מסכימה לך ללכת למסיבה ואתה אפילו לא מתייעץ איתי
בכלל"..?!! כל פעם שנדב אומר לך משהו אתה ישר קופץ על המקום ועושה כל מה שהוא אומר
לך. מה אתה פראייר שלו!? בחיים לא חשבתי שיגיב ככה הוא כעס עלי ואמר לי לא לדחוף את
האף ושהוא יעשה מה שהוא רוצה בחיים שלו.והלך לנדב ושניהם עזבו עם האוטו של רפי. כאב
לי בכיתי למיטל וסיפרתי לה.היא אמרה לי לזרוק אותו שהוא לא שווה את הדמעות שלי. אבל
אני יותר מידי אהבתי אותו.לא יכולתי להשליך לפח את כל מה שחווינו ביחד.ואת האהבה
שלי כלפיו.פשוט לא יכולתי. הוא לא הרים טלפון אחד אפילו.כאילו שכח אותי.אחרי יומים
של סף התמוטטות נשברתי בסופו של דבר הלכתי לבית של רפי לדבר איתו.הוא פתח לי וחיבק
אותי חזק חזק.ואמר לי שיותר לא נריב.הייתי מאושרת שוב השמחת חיים שכ"כ אופיינית לי
שוב חזרה על פני. אני אוהבת אותו יותר מידי הנדב הזה פשוט גורם לנו להתווכח. הייתי
חייבת לדבר איתו על נדב אבל פחדתי. הוא חבר הכי טוב שלו והבעיה של רפי שכל דבר קטן
שנדב קופץ.רפי הוא יעשה הכל בשבילו. במוצ"ש רפי קבע איתי לצאת לסרט מזמן לא ראינו
סרט ביחד.התארגנתי להיות יפה לכבודו. התאפרתי,התבשמתי, וחיכיתי שיבוא לקחת אותי.
חצי שעה של איחור מצדו ואני עדיין מחכה.שעה וחצי עברה לה ואני עדיין מחכה כמו
מטומטם שיבוא התקשרתי אליו. "איפה אתה אני עדיין מחכה לך אתה יודע מזה האיחור הזה?"

"תקשיבי ליאן נדב צריך את האוטו כי קבע עם ידידות שלו ולא נעים לי לדפוק אותו נלך
פעם אחרת לסרט מאמי מבטיח.." . הייתי בהלם "גם אתה הולך איתו לידידות במקום שאני
יהיה עדיפות ראשונה אצלך אתה מעדיף א נדב אל תתקרב אלי יותר בחיים שלך אני ואתה
גמרנו סופית..." ניתקתי את הטלפון ובכיתי.הבכי לא היה יכול להפסיק הדמעות עמדו לי
כבר בגרון והצטברו לי שם. כאב לי כמה אני יכולה לשתוק כבר על המסיבה נתתי לו
ללכת.בזמן האחרון הוא יותר עם נדב אני מבליגה בשקט על זה.אבל עכשיו עשה לי הברזה
נותן לי לחכות כמו מטומטמת בזמן שהוא הולך לבלות עם ידידות שלהם.זה כבר עבר כל
גבול.בחיים לא יסלח לו בחיים!!4 בלילה אני שומעת דפיקות בדלת.ישר קמתי לפתוח לראות
מי זה.אני רואה את רפי כולו שיכור בא ומבקש סליחה.אמרתי לו מזה אמור להביע למה חזרת
ככה הנדב הזה עושה לך רק רע.מחר שתהייה צלול תבוא לדבר איתי וסגרתי את הדלת. והוא
באמת בא הוא בא אלי בצהריים דיברנו בחדר שלי.הוא אמר שהוא אוהב אותי יותר מידי
בשביל לוותר עלי.שהוא בחיים לא אהב ככה מישהי והוא לא רוצה לזרוק את כל מה שיש
בנינו.אני חלשה.שאני איתו אני חסרת אופי.למה אני אוהבת אותו כ"כ אני לא יודעת.אבל
גם אני לא יכולה בלעדיו. אחרי שהתפייסנו התנשקנו.שוב הפלאפון הארור הזה צלצל
נדב..כרגיל שיבוא דחוף אליו.הפעם חיכיתי לראות מה תהיה התשובה של רפי והוא אמר סבבה
אחי אני בדרך. לא יכולתי להיתסכל עליו בכלל אמרתי לו שפשוט יעוף והפעם שבאמת לא
יחזור.לצערי עקבתי אחריו הייתי חייבת לראות מה נדב הזה רוצה מימנו.מה הוא עושה
איתו.ומה דחוף לו כ"כ. עצרתי מהר את המונית ועקבתי אחריו.ירדתי באיזה שכונה מוזרה
ומפחידה.המשכתי ישר בעקבותיו ואני רואה את נדב ורפי בתוך סמטה יושבים ומסניפים
סמים. לא יכולתי לזוז .רציתי לרפי הבאתי לו סטירה ..זה מה שאתה עושה איתו אתה הורס
לך את החיים בגלל הטינופת הזאת.זה חבר ?!הוא מנצל אותך תקלוט כבר אתה הפראייר שלו
כל מה שהוא רוצה אתה עושה תפתח כבר את העיניים שלך אתה עיוור..!! רפי אמר לה שהוא
סוחר של סמים והוא מביא אותם לאנשים שיקנו אותם מימנו כי נדב ביקש מימנו שיעשה
תטובה.הוא לא קלט שב"סך הוא מנצל אותו ועושה מימנו פראייר.אמרתי לו שהוא מנצל את
הנדיבות שלך יותר מידי והוא מנצל אותך שלא ייתן שיעשה את זה שיפתח את העיניים שלו
כבר!! נדב בא ואמר לי שאני יסתלק מפה אם לא הוא מסלק אותי.ושאם אני פותחת את הפה
שלי למישהו הוא יהרוג אותי.רפי ישב בשקט לא הוציא מילה.לא הגן על חברה שלו.פשוט ישב
ושתק.רציית בוכה לא היה לי כוח יותר. יש לי חבר פראיייר, מגעיל,מטומטם ולמרות כל זה
אני אוהבת אותו נואשות!!לא הייתה לי מנוחה כל הלילה אני בוכה ובוכה,לא יכולה
להספיק,הייתה לי תחושה רעה כאבה לי הבטן חזק חזק כאילו משהו רע עומד לקרות. באותו
לילה שהלכתי תפסו אותם המשטרה,הם הצליחו לברוח,שעה 12 בבוקר מצאו את הגופות של נדב
ורפי,בא המפקח והודיע לנו שהוא נפטר.לא יכולתי לנשום.לא האמנתי שזה נכון.זה שקר,שקר
אחד גדול,הוא לא מת הרי רק אתמול ראיתי אותו עם נדב.זה לא יכול להיות בחיים!! הלכתי
לזהות את הגופה כולי רועדת,אני מפחדת אם זה הוא באמת?!הוצאתי תסדין שמעל גופו זה
היה הוא!!!זה היה הוא!!!הוא היה חיוור,השפתיים שלו היה כחולות,הוא היה קר
קפוא,לאאאאאאאאאא זה לא יכול לקרות למה ה' לקח לי אותו?!שייקח גם אותי אין לי חיים
בלעדיו אני לא אוכל לשרוד אם הוא לא איתי.נשקתי לשפתיו הם היו כ"כ קרות לא חמימות
כמו שתמיד היו. אני לא רוצה לחיות עם הוא לא איתי.למה הכל היה צריך להיות ככה?למה
זה קרה תחזירו לי אותו תחזירו לי אותו!!!!!!!!! כמה מילים יש לאמר? כמה אהבה יש עוד
בי לתת?כמה לצעוק אני עוד יכולה ?למה הוא לא אמר לי את האמת? אני אמרתי אני שרתי
אני צעקתי אני בכיתי שאני אהבתי. אבל הוא התכחש למילים שאמרתי הוא הסתובב והלך וזה
היה קשה כל כך,היה כואב להירפאות ממישהו שהיה בי תמיד, זה כאילו לקחו גם אותי,הוא
שיקר הוא הסתכל לי בעיניים ושיקר אמא !!!הכאב גדול והזמן שעובר זה אותי משגע,הוא
עוד לא חוזר, אתה פגעת ברגשותיי בלילותיי איתך.אמא את לי אמרת מי שיאהב אותך באמת.
לך לא ישקר.את סיפרת לי סיפורים ימים ולילות היה בי עולה חיוך מלאך. עכשיו יש בעיני
דמעות, מבט שטן הפרידה הזאת לא קרתה באשמתי, הוא חיפש את המוות תאמרי לו גם, תספרי
לו גם, אני בחיים לא ישכח אותו אמא הוא שיקר לי.!!



כתבה:מיטל..