זהו.. הגיע הסוף...

למה? למה כל הזמן אנחנו חייבים לריב? על כל שטות קטנה נוצר לנו ריב של בגידה!
למה? אני שואל את עצמי האם זה הגורל שמונע ממנו להיות ביחד וגורם לנו לריב...? או
שאולי זאת יד האלוהים או יד ימינו השטן שתמיד פוגע בנו...? הרי הכיצד זוג שטוען
שהוא כל כך אוהב אחד את השני רב כל כך הרבה???

היום זה שוב פעם קרה, היום שוב פעם החלטנו לקחת הפסקה, אבל איזו מין הפסקה זאת אם
בכל פעם שאנחנו מדברים אנחנו מדברים כמו חברים, בכל פעם שאנחנו נפגשים אנחנו
מתנהגים כמו חברים, בכל פעם שאנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים הרכות אנחנו מתנשקים,
אהה??

הייתי רוצה יום אחד להגיד דיי!! מספיק!! לקום וללכת! אבל איך לעזאזל עוזבים מישהי
שאוהבים? איך מתנתקים לא רק מהזוגיות אלא מכל מה שמסביב.. מכל הזיכרונות, מכל
החוויות, מכל ההנאות והכי חשוב מכל ההתנסויות?? את הראשונה שלי בהמון דברים (ואני
לא מדבר על הפעם הראשונה שלנו במיטה)! איך אני יכול לקום וללכת ממשפחה שהייתי חלק
ממנה במשך שלוש שנים?? איך אני מונע מעצמי להתקשר, לחשוב, להזכר....

אני אוהב אותך! את האושר בחיי, אני נשבע! למרות הכל אני אוהב אותך! אוהב יותר מכל
דבר אחק בחיים!! אני לא מסוגל אפילו לדמיין ולחשוב על היום שאחרי.. שלא נדבר על
הרגע שבו תייהי עם גבר אחר!

תמיד האמנתי שרק אהבה תנצח ובאמת היא ניצחה ברוב הפעמים, אבל כנראה לא הפעם. כנראה
שהיא עייפה והפעם ניצחו אותה! ויכול להיות שזה הסימן? שזהו... הגיע הסוף? כי אם
אהבה כמו שלנו לא מסוגלת לנצח אז כנראה שאפילו היא חלשה מדיי!

מתוקה, תדעי שאת הדבר הכי טוב שקרה לי! לא יכלה להיות תקופה נפלאה יותר בלעדייך!
איתך עשיתי הכל, ואת היחידה שמכירה אותי מכף רגל ועד ראש! הלוואי והייתי יכול לגרום
להכל להיות טוב אבל כנראה שאלוהים כך רוצה, כנראה שמלאכים לא נשארים בלעדיים! תזכרי
רק דבר אחד שישאר תמיד נכון: את האהבה האמיתית שלי! הראשונה שלי! בזכותך אני מאמין
באהבה! אבל בזכותך אני גם מבין את כאבה, וחבל!

אני רק מודה לך על כל שלוש השנים ביותר שהיו לי עד כה.. אני מודה לאלוהים שהעניק לי
אותך בדיוק בגיל 16 ועשה לי SWEET 16 ! אבל עכשיו כואב לי והפצע שבלב לא מגליד ואין
מי שירפא. אין מי שימלא את הריקנות! זה עכשיו נגמר הגיע הסוף ועכשיו אני לבדי! אבל
לא הכל היה כאב כי היה גם טוב, ועל זה יוכלו להעיד כל הפריטים והזיכרונות...

אני אוהב אותך )-: