**עוד קצת וזה נגמר**

כבר לפנות בוקר ,יצאתי מהמקלחת פשוט המומה מהשיחה שהייתה לנו מזה 3 שעות, ממשיכה להיזכר בזה שאמרתי לעצמי:"לי זה לא יקרה".יום שבת אנחנו שלוש שנים יחד כל כך קשה לישמוע ממך שאני בחורה שלא יודעת לכבד אף נפש חיה אפילו לא את עצמי, לא יודעת להעניק אלא רק לקחת, אני יושבת מולך מזילה דמעה אחר דמעה בלי להתאמץ אפילו, בלי להבחין עד כמה האגו שלך מתנפח, אתה כל כך יפה כל כך מושלם , איתך תכננתי חיים, משפחה, אני מרגישה שקשה לך אבל איך אתה מצליח להיות כל כך קשה? כל כך יציב? מנסה להקטין ראש כדי שתראה שהתמימות שבי חוגגת ותוותר לי, תאהב אותי, אבל במקום אתה ממשיך להראות לי עד כמה אגואיסטית אני.


למה תמיד אני זו שטועה? למה אני לא יכולה יום אחד לבוא ולומר לך: טעית מאמי ולשמוע ממך סליחה? כל כך הרבה רץ לי בראש אני יודעתש אני לא היחידה בעולם אבל למה דווקא לי? זה עצוב וקשה להבנה שאת כל מה שאני כותבת פה אתה לא שמעת מהפה שלי, כי מולך, הנשמה שלי פשוט שותקת נהנת להסתכל עליך, כל מילה שלך ברכה.


אני רוצה לומר לכל בנות ישראל שלא יעשו את הטעות שלי אבל בעצם איזו טעות? לאהוב בלי תנאים ,אהבה אינסופית.


רוצה שכבר תבוא אלי אל הלב שלי בלי דרישות בלי צורך לרצות רק לאהוב.