+*+ מנסה להוציא ת'כאב מהלב +*+

ולחשוב שהכל התחיל מזה שאני סתם ביום אחד נכנסתי לצ'אט מרוב שיעמום...

ומבין כל האנשים... דווקא אליך התחברתי הכי הכי...



כמעט שנה שאנחנו מכירים... מה לא היית יודע עלי.. אתה הראשון שהייתי מספרת לו
דברים, מה הרגשתי, מה אני מרגישה.



היית איש הסוד שלייי :)



והגיע לו החופש הגדול... פרצה המלחמה .. היית גר בצפון.. אז לא היה יום שלא דאגתי
לך יותר ויותר.

ולא יודעת... פתאום התחלתי להרגיש משהו מוזר.... כל פעם שהייתי מדברת איתך הלב שלי
פעם מהר מהר ומהר יותר.. התרגשתי...

וזה מוזר לי.. כי כל התקופה הזאת שאנחנו דיברנו.. אפעם לא ראיתי אותך פנים מול
פנים.. לא ידעתי מי אתה באמת..

וזה סיקרן אותי מצד אחד.. :)

התחלתי להתקרב אליך יותר ויותר.. ומה שאהבתי במיוחד שזה היה הדדי..

שגם אתה אהבת אותי, אהבת אותי המון.. ככה אמרת לי...

וכל התקופה של המלחמה אני ואתה רק התקרבנו יותר ויותר... וכבר חיכיתי

ליום הזה שאני יראה אותך.. ואדע מי אתה באמת...

ואכן.. היום הזה הגיע ה6.9.06 נסעת אלי ברכבת עד העיר....

ואני באתי לרכבת להכיר אותך.. ושראיתי אותך.. הדבר הראשון שרציתי ממך

הוא שתקום ותיתן לי חיבוק.. חיבוק חזק חזק חזק.... ואז... הנשיקה.. הנשיקה הראשונה
שלנווווו :) אתה לא יודעע כמה שמחתיי וכמה חיכיתי לזההה כל החופשששש אתה פשוט לא
יודע...

גרמת לי להתאהב בך.. עוד לפני שראיתי אותך...

ואז נסענו יחד שנינו לבית שליי והיינו כל היום לבדד לא רציתי שזה יגמר רציתי שהזמן
יעצר... אבל לא.. כבר הגיע הערב והיית צריך לחזור הבייתה.. הנסיעה ארוכה 3 שעות...

ואז עברו להם ימים יפים.. אז שהגיע יום שחור 24.10.06 מרוב הכאב שהרגשתי בגלל היחס
שלך.. היחס שאתה לא נתת לי.. לא יכולתי.. כאב לי.. הכי כאב בעולם..

התקשרתי אליך... ואמרתי לךך כמה שאני אוהבת אותך.. ואז.. לא יכולתי.. הבכי יצא לי..
הדמעות חנקו אותי..בכיתי לךך התחננתי בפנייך... שאתה זה שתיפרד ממני ואני לא יכולה
לעשות את זהה כי ויתרתי עליך.. רק כדי למנוע את הכאב הזה שאני הרגשתי.. וובכית יחד
איתי ולא ויתרת.. לא רצית שניפרד... אבל בסוף.. אמרתי לך שכואב לי יותר מדי ושרק
אתה יכול לעצור לי את הכאב הזה... ובסוף הסכמת.. וברגע שאמרת לי " זהו שני הכל נגמר
אני רוצה להיפרד ממך" ושאתה אמרת את המשפט הזה.. המילים יצאו חלשות חלשות. ובכיתי
יחד איתך.. ולא הפסקתי לומר לךך כמה שאני אוהבת

אוהבת אותך כל כךך...... ואתה אמרת לי את אותו דבר..

והשיחה ניגמרה...

עברו להם כמה ימים.. הרגשתי עוד יותר רע.. ויתרתי על הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם..
התחלתי לשלוח לך הודעות.. ולא הגבת לי בחזרה.. התחלתי להתקשר... רציתי לשמוע את
הקול שלך.. שוב.. וביקשתי שנחזור כי הבנתי שעשיתי טעות.. טעות איומה..

על טעויות משלמים ואני? שילמתי..

וביקשת לחשוב על זה.. ננתתי לך את כל הזמן.. אחרי שבוע התקשרתי.. ואמרת לי ת'מילים
שאני בחיים לא ישכח המילים הכי יפות... " כמה שניסיתי להתעלם מההודעות ששלחת לי אני
לא הצלחתי ניסיתי להתעלם ממך בכל המובנים שיש אני לא הצלחתי

התגעגעתי אליך יותר מדי"

המילים הקטנות האלו שלך.. הביאו לי את האושרר הכי גדול שיש..

וכמו תמידד שומדבר אינו נשאר ורוד לנצח...

שום דבר לא יכול להיות יפה ...

והיום הזה הגיע 24.12.06 אחרי מריבה ענקית..

שאלתי אותך אם אתה אוהב אותי?

ואתה אמרת לי " אני לא רוצה לפגוע בך אבל אני כבר לא אוהב אותך כמו בהתחלה"

הדמעות החלו לעלות לי לעיניים מהר.. אבל לא החזקתי מעמד.. עד שניתקת את הטלפון...
ואמרת לי שזה נגמר...

בכיתי כמו שלא בכיתי על איש...





.

ילד יפה שלי.. אם אתה רואה את זה..

ורוב הסיכויים שלא...

למה זה? איך נגמר? אם רק לפני שבוע שלחת לי הודעה ואמרת לי שאתה תמיד תאהב אותי?

למה ילד יפה שלי?

מתי זה נגמר?

אני פה... רושמת הכל.. עם דמעות בעיניים.. שזולגות לי על הלחי..

והשיר שלנו real love מתנגן לו ברקע.. ואני עכשיו.. נזכרת בהכל.. בהתחלה.. איך
שהיכרנו...

נזכרת בחיוך שלך שתמיד אהבתי אותו.. ושאני תמיד יאהב..

נזכרת בכל הנשיקות שלנו.. החיבוקים.. המילים.. החוויות...

ילד שלי.. אל תשכח אפעם

שאני אהבתי.... שאני אוהבת.... ושאני תמיד יאהב אותך

ושאני תמיד מחכה פה בשבילך כדי שתגיד לי את המילים שאני כל כך רוצה לשמוע..

איתך אני הכל

בלעדייך אני כלום...



ילד שלי תבין את זה אני זקוקה לך ... אני צריכה אותך....

לכל מקום אשר תלך... כבר דאגתי שיהיו המון המון המון כוכבים שישמרו עליך...



אל תשכח ילד שלי...

אני אוהבת אותך.. ואני תמיד פה.. יחכה לך