היא מתה , והוא היה שםםם!

הסיפור לא =א=מ=י=ת=י= !

קוראים לי מירי [שם בדוי]

ולחברה טובה שלי קוראים ליטל [שם בדוי]

ולאהובי קראו מאור [ שם בדוי]

אני והיא היינו כמו אחיות .... והיא הייתה אחת הבנות היפפפות בעייר!

ואת מאור אני דיי אאהבתי...

לליטל היו רגעי משבר , ויום אחד היא נסתה להתאבד...

כשהיא ספרה לי את זה התחלתי לבכות אמרתי לה "לא ליייטל, אני לא הולכת לאבד אותך
אחותי את יקררררררררה לי ! , תשבעייייי לי שלא תעשי את זה עוד פעם"

היא נשבעה....

אני והוא היינו יושבים כמה פעמים וידעתי שאני יכולה לסמוך עליו אבל לא רציתי לספר
לו עדיין......

באותו היום שליטל ספרה לי שהיא נסתה להתאבד חזרתי הביתה וכתבתי באווי:

"ליטלי אחותי אני אוהבת אותך ככככככ"כ ואת יקרה ליייי

אנשים תבינו שלא שווה לאבד ת'חיים בשביל שום דבר בעולםםםםםם"

ומאור שאל אותי למה כתבתי את זה...אמרתי לו שסתם בגלל סיפור שבדודה שלי ספרה
לייי...!

הוא אמר ליי בואי החוצה נשב קצת...אמרתי לו סבבה , עוד 10 דק' תהיה ליד הבית שלי...

נפגשנו ישבנו והיו צחחחוקים ....

חזרתי הביתה התקלחתי והלכתי לישון הייתי =ג=מ=ו=ר=ה !

בבוקר התעוררתי התארגנתי והלכתי לבצפר...

ישבנו כולם בחוץץץ ואז מישהו התקשר אליי

[ואגב אני וליטל לא באותו בצפר...]

ואמרו לי כזה "מיריייייייייי תקשיביייי מה קרה"

אני כולי "מה קרה?"

סיון :"לליטל התאבדההההההההה !!!!"

אני:"מהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה?"

הרגשתי בתוך חלוווווום , בתוך סיוט , הסיוט הכי גדוללללל שלי!!!!

אני:"אבל איך , מה?! למהההההה ?! היא הבטיחה ליייייייייייייייייייייייייייייייייי"

והתחלתי לבככככות , והוא נגש שאל מה קרה....

אמרתי לו שליטל התאבדה , הוא היה בההההלם

היה צלצול , ואני לא נכנסתי לכיתה...יצאתי מהבצפר והלכתי לכיון הבצפר שלה...

הגעתיי ....

הכל היה מלא דםםםםםם והיא שכבה שם , חיוורת , בלי רוח חיים

לא ידעתי מה לעשות....אאמא שלה נגשה אליי ובכינו ביחד

אני אבדתי כרגע חברה , =א=ח=ו=ת=!=!=!

חזרתי הביתה כתבתי באווי:

"עזבו אותייייייייייייייייי



ליטלייייייי אחותי אני אוהבת אותך ותמיד יאהההב יהי זכרך ברוךךךךך ...

קחי אותי אלייך יפתייייי אין לי חייים בלעדייייך אחות !!!!"

השעה הייתה 2,

הלכתי לישון ....וציפיתי להתעורר ולגלות שהכל סיוווט !!

התעוררתי בסביבות 5 אחריי הצהריים שמאור התקשר

וככה הייתה השיחה שלנו:

מאור:"מיריי?"

אני:"מה ממי?"

מאור:"את בסדר?"

אני:"לא...."

מאור:"טוב...אני בא אלייך"

אני:"טוב...ביי"

הוא בא....והוא היה איתי כל הזמן...והגענו לרגע שהתחלנו להתנשקקקקקק

והיה לי איתו כ"כ כייף....והוא שאל אותי עם אני רוצה שהוא יבוא איתי מחר להלוויה ,
אמרתי לו שכה...

יום למחרת הלכנו להלוויה

התאפקתי שלא לבכות , ואז כשמחנכת שלה הקריאה קטע ממכתב הפרדה

נשמתי זעקה ופרץ ממני בכי והוא היה שם ... וחיבק אותי

חזרנו אליי הביתה....ובכיתי כמו שבחיים לא בכיתי...והוא היה שם וחיבק אותי



המשך ייייבוא:)