סיפור מהחיים -אחד הדברים היותר יפים שתקראו =]

אני עוד הייתי תקועה אם אהבתי הראשונה...



אהבתי את הילד הזה שנה וחצי



עדן היה אהבתי הראשונה ששנה וחצי לא הצלחתי לשחרר ממני



אבל תאמת?? כבר די היה נימאס לי להיות בדיכאון כל הזמן ממנו...



והחלטתי שאני מנסה להוציא אותו מהלב.



הלכנו למסיבה ורקדתי עם חברותי כמו משוגעת,



אחד מהילדים שהיו שמה כנראה נדלק עלי והתחיל לברר עלי כל מיני פרטים,



התחלנו לדבר ואיכשהו בלי שבאמת דיברנו על זה כבר הבנו שיש בנינו קשר

מחייב.



לא באמת אהבתי אותו...רק חשבתי ככה... ובסופו של דבר ניתקנו את הקשר.



לא התפלאתי ממש שזה לא הלך...כי ידעתי טוב טוב שאני עוד אוהבת את עדן...



אבל למרות שלא הרגשתי אליו כבר כלום, המשכתי ללכת למשחקים שלו (הוא שחקן כדורסל)



יום אחד, באחד מהמשחקים שכמובן איך לא, גם אני וחברותי היינו, הלכנו

לסיבוב קצר לפני המשחק בקניון ושמה ראינו את קבוצת הכדורגל של העיר.



חברה שלי הכירה משמה את אחד מהם...הם היו הידידים הכי טובים...בחיים שלי



לא ידעתי את זה, היינו החברות הכי טובות ואף פעם לא ידעתי שהוא הידיד הכי טוב שלה.
היא אמרה לו שלום והם דיברו קצת ואחרי כמה שניות הלכנו לכיוון



המגרש כדורסל.

שאלתי אותה מי זה? והיא אמרה לי שקוראים לו איתמר. באותו רגע לא תיארת לעצמי שהוא
יהיה האהבה הכי גדולה בחיים שלי.



דיברנו עליו קצת ולא ממש ניסיתי לברר יותר מדי פרטים כי כבר נכנסנו למשחק והיה שם
ממש רעש.



פתאום, 10 ד' לסוף המשחק אני רואה את איתמר ניכנס למגרש...הוא ישב שם לבד...רחוק
מכולם...אני לא יודעת למה או שבעצם אולי כן אבל הייתי שמחה שראיתי אותו.



בסוף המשחק ירדנו במדרגות ובטעות, נשבעת שזה היה בטעות נתקעתי בו, התפדחתי כמו שלא
התפדחתי בחיים שלי חיכיתי שניה, שתיים, שלוש והסתובבתי לבקש סליחה הוא הסתכל עלי
ולא הבין מה ממנו אני רוצה.



יום אחרי זה הוא ניכנס אלי לאי סי קיו הוא דיבר עם חברה שלי ושאל אותה כל מיני
שאלות עלי.

שאלתי אותו מאיפה הוא קיבל את המספר שלי והוא לא ענה, הוא אמר שזה לא משנה העיקר
שאנחנו מדברים והוסיף קריצה.



דיברנו קצת והייתי חייבת לזוז, זה היה בשבילי יום חשוב...

זה היה הסילבסטר של שנת 2004 ויצאתי עם עדן...הלכנו אליו אני ועוד חברה טובה שלי עם
חבר שלה.



איתמר שאל אותי אם אני יוצאת היום...ואמרתי לו שכן...הוא שאל אותי עם מי אז אמרתי
לו שהוא לא מכיר. אמרנו להתראות והוא אמר לי שנדבר כבר בשנה הבאה...הרגשתי באותה
שניה קצת עצובה ושאלתי אותו למה הוא מתכוון....אז הוא ענה לי שפשוט היום הקידומת
מתחלפת אז נדבר רק בשנה הבאה...הבנתי אותו והרגשתי הקלה.



הלכתי עם חברה שלי וחבר שלה לעדן והיה כ"כ מצחיק בחיים שלי אני לא זוכרת את עצמי
צוחקת ככה.



הלכנו מוקדם כי הם היו צריכים להתעורר למשחק יום למחורת.

חזרתי הביתה והלכתי לישון.



בדרך אליו...בדרך לעדן...סיפרתי לחברה שלי על השיחה שלנו על השיחה שלי ושל
איתמר...לא יודעת למה אבל כמה שידעתי שזה יום חשוב...ורגע שחיכיתי לו המון זמן
חשבתי עליו....חשבתי על איתמר...על השיחה שהייתה לנו ורציתי כבר להגיע הביתה לראות
אולי הוא שלח הודעה.



בחודשים הבאים כבר נהיינו ידידים ממש ממש טובים.



חברה שלי ידעה שבי הוא מתחיל להתאהב אבל לא אמרה לי מילה. דיברנו כל יום ...כל
שעה....וכימעט אפילו כל דקה...הוא היה הילד שסמכתי עליו הכי בעולם...הוא ידע כל דבר
שקרה לי עם עדן...כל מילה כל מבט הכל פשוט הכל...עכשיו כשאני חושבת על זה אני חושבת
לעצמי איזה טיפשה אני...הוא שמע וראה כמה אני אוהבת אתעדן...ודיבר איתי עליו וניסה
לתמוך בי...ובצד השני הוא אכל את הלב.



אבל אז...אחרי שיחה שהייתה לי עם עדן הוא דאג להסביר לי טוב טוב שביננו לא יקרה
כלום!



כל הלילה לא ישנתי...רק בכיתי...ואיתמר?...איתמר כל הזמן התקשר ושאל אם יש משו שהוא
יכול לעשות כדי שאני יהיה שמחה...כמובן שהייתי רעה וביטלתי אותו בכל שניה.



עברו הימים ועדן מהלב יחסית יצא...והתחלתי להתאהב להתאהב באיתמר...לא סיפרתי
לאפאחד...כולם היו בטוחים שאני עוד אוהבת את עדן...במיוחד חברה שלי שידעה שאיתמר
אותי אוהב...כניראה שהוא כבר ויתר כי ביום שסיפרתי לו על הרגשות שלי הוא שלח לי
פרצוף מוזר, ובאותה שניה הבנתי שהשיחה לא הולכת לכיוון שרציתי.



הוא סיפר איך אותי הוא אהב או סיפר מתי עלי הוא נידלק אבל בסוף הוא סיפר איך הוא
כבר שכח, הייתי עצובה...

הרגשתי שכל הרע מתחיל לי מההתחלה...

אחרי השיחה היו כמה פעמים שדיברנו אבל כמובן שזה לא היה כמו פעם...כבר לא יכולתי
לספר לו דברים והשיחות היו כ"כ תקועות...

עד אותו יום...



היה ברית לבן דוד שלי ושחזרתי ראיתי הודעה ממנו במחשב..

עניתי והייתי כ"כ שמחה כאילו שידעתי מה הוא הולך להגיד לי...הוא אמר שהוא מוכן
לנסות ולתת לנו צ'אנס...לא הייתי ילדה מאושרת ממני ולא יכולתי למחוק מהפנים את
החיוך...



היינו ביחד כמעט חודשיים עד שביום העצמאות לא הייתי יכולה לסבול את ההתנהגות
שלו...הוא היה מגעיל והרגשתי עם זה רע. ויום אחרי זה אמרתי לו שאי אפשר להמשיך ככה
ושצריך לקבל החלטה..

הוא אמר שהוא מצער ושלא יכול להתאהב שזה לא בגללי שזה רק בגללו וכל החרטה שאומרים
בפרידות.



נפרדנו וכל אחד הלך לדרכו ושנה אהבתי אותו אחרי הפרידה. שנה אחרי זה הכרתי מישהו
היינו נפגשים כמעט כל יום..הוא היה אחד החברים היותר טובים שלו. אף פעם לא הגדרנו
את עצמנו כמשהו מיוחד אבל תמיד הרגשתי לפחות אני שיש משו בנינו... אבל הוא אהב את
החברה הכי טובה שלי והיא לא סיפרה לי, כמובן שזה נגמר בשניה שגיליתי ורבתי איתה
וכעסתי עליה נורא.



כמה חודשים אחרי זה היינו באילת כל החברות הכי טובות זאת הייתה הנסיעה הכי כייפית
בעולם, בחיים שלי לא נהנתי ככה!!!

הרגשתי נורא לא טוב כי התייבשתי וקיבלתי מכת שמש חזקה אז חברות שלי ירדו למטה לקנות
לי משהו.



למטה חברים שלך היו והתחילו עם חברות שלי.

הם קבעו שיפגשו עוד רבע שעה מתחת למלון.

אחת החברות שלי ירדה והשניה לא הייתה מכונה כי היה לה חבר. היא התחננה שאני ארד רק
לשניה כדי לא לעשות פאדיחה. בסוף ירדתי הייתי כולי הפוכה...רק התעוררתי מהשינה
והייתי גם חולה.דיברנו והכרנו והיית כ"כ חמוד האמת שהיה לי קצת קשה כי כל הזמן
נזכרתי באיתמר...ההוא מלפני שנה אבל החלטתי לפני אילת שאני ממשיכה האלה. בשאר הימים
שהיינו באילת אני וחברתי נפגשנו אתכם, אתך ועם חבר שלך.. התאהבתי בך מהפעם השניה
שנפגשנו אז עוד באילת, כל פעם שהיית מסתכל לי בעיניים הייתי רועדת כולי, בחיים לא
הייתה לי כזאת הרגשה!!



ביום האחרון שנשארת באילת נפגשנו ואמרנו שנשמור על קשר.

חודש אחרי זה כבר נהיינו חברים ובינתיים אנחנו 3 וחצי חודשיים ביחד =].

הקשר שלנו הוא מסובך אבל גם מאוד מיוחד... והכל מה לעשות בגלל המרחק...אני גרה
במרכז ואתה בדרום אבל אומרים שלאהבה אין מחיר ואהבה לא תיפסק בגלל מרחק אז בינתיים
אנחנו מסתדרים ואני מקווה שזה ימשיך לעולמים!!! אני אוהבת אותו והפעם באמת כמו
שבחיים לא אהבתי אף אחד אחר!!



מקווה שאהבתם...

אלו כל האהבות שלי בסיפור אחד...