«:*°•לא אוכל בך שוב לגעת, אהבה אסורה את זה מונעת(כל הפרקים)•°*:»/סילבסטר החתול.

פרק ראשון:

======

אם רק אימי הייתה את האמת אומרת,

אם את השקר הזה בבטן היא לא הייתה שומרת,

כל זה לא היה קורה, כמה שזה נורא!

זה פשוט דבר בלתי ניתן להבנה, דבר רע!



אמא, למה הסתרת ממני את המציאות האמיתית?

למה היה קשה לך לבוא, להגיד את האמת ובעיניי להביט?

הרי את זאת שלימדת אותי שכל שקר מתגלה,

ועכשיו, מה נשאר? רק כאב שהולך ומתמלא.



לא תצליחי לעולם אמא להחזיר את העבר,

הזיכרון הזה חרוט בלב, זה פשוט נשאר,

הייתי מבין והייתי מנסה את זה לעצור,

אבל את הסתתרת במקום מיוחד, במקום מסתור.



איזה מזל שפתחתי והסתכלתי באלבום,

הייתי כל כך בהלם, זה היה סיוט בתוך חלום,

הכל התחיל כשהכרתי את האהבה של חיי,

נועה שמה, זאת שישר נקלטה בתוך שתי עיניי.



פרק שני:

=====

הכל התחיל כשהכרתי את האהבה של חיי,

נועה שמה, זאת שישר נקלטה בתוך שתי עיניי.

זה היה בבית מלון באילת, טיול עם ההורים,

טיול כיפי שכל כך הרבה דברים יפים בו קורים.



הלכתי לבריכה אחרי עוד ארוחה משביעה,

ושם חיכתה לי הפתעה כל כך מפתיעה,

זו הייתה נועה, ילדה מתוקה וביישנית,

אבל עם אור עמוק בתוכה, ילדה חייכנית!



"אני מעדיף ללב הקסום שלך לשחות,

מאשר לשחות בבריכה ואת האהבה לדחות."

חייכת ואת מה שרציתי השגתי בלי לבקש,

בעיניי הסתכלת בעוד חיוך כל כך כובש.



נתת לי את המספר שלך, אני נתתי גם,

סחפת אותי כמו סערה בלב ים,

קבענו שניפגש מחר על שפת הבריכה,

כי ללכת לחדרך את היית צריכה.



פרק שלישי:

=======

קבענו שניפגש מחר על שפת הבריכה,

כי ללכת לחדרך את היית צריכה.

המחשבות כל הזמן רצו אחרייך,

בארוחת הערב דיברתי רק עלייך.



בלילה הלכתי לישון וחיכיתי לראותך,

היה ברור לי שהפגישה תגרום לי לחייך,

אך קמתי מוקדם לפני שהשמש בכלל זרחה,

והלכתי ישר בעקבות הלב לשפת הבריכה.



שם הייתה לי הפתעה ומרחוק אותך ראיתי מחכה,

אז חזרתי לאחור, וקניתי תותים ושמנת מתוקה,

הסתרתי את זה מאחורי הגב שלי והגעתי,

ראיתי אותך וכמובן שנשיקה לך נתתי.



"עוד 10 דקות והשמש תעלה ותזרח,

ואיתך מתוק שלי זאת תהיה חוויה שלא אשכח"

ואז הוצאתי את התותים והשמנת המתוקה,

הסתכלת עליי עם חיוך גדול, חיוך של שתיקה.



פרק רביעי:

======

ואז הוצאתי את התותים והשמנת המתוקה,

הסתכלת עליי עם חיוך גדול, חיוך של שתיקה.

השמש התחילה לנצנץ בין עננים,

ומצאתי את עצמנו נשבעים שם אמונים.



"נאהב לעולמים ואף אחד בינינו לא יפריד,

נהיה כל השנים, עכשיו ולמשך כל העתיד",

הכנסתי לך תות לפה שבשמנת היה טבול,

"וואי, זה דבר מקסים, תודה אהובי סילבסטר החתול."



הורדת לי את החולצה ואני את שלך בשתיקה,

"נו למה אתה מחכה, מה עם המכנס? אני מחכה."

הורדתי לך גם אותו, ונשארת עם בגד ים,

גופך היה קסום, הוא היה כל כך מושלם!



עמדנו על שפת הבריכה, היינו רק שניים,

באנו לקפוץ ביחד, ונתנו אחד לשני ידיים:

"אני מת עלייך, עלייך אני כל כך מאושפז,

את ואני, אני ואת, זה יוצא משהו פגז!".



פרק חמישי:

=======

"אני מת עלייך, עלייך אני כל כך מאושפז,

את ואני, אני ואת, זה יוצא משהו פגז!".

לא הספקנו לקפוץ והתקרבנו אחד לשני,

נשיקה צרפתית קסומה שהייתה בדמיוני.



שפתייך היו כל כך מתוקות ועדינות במיוחד,

ואז קפצנו לבריכה, לא שכחנו: יד ביד.

שחינו אחד אחרי השני בתורות,

כך כל יום, כל זה המשיך לקרות.



חזרנו כל אחד לביתו באותו יום,

היינו חברים חודש כמו בתוך חלום.

באת אליי הביתה ואמא שלי עשתה פרצוף,

לא הבנתי, היית כל כך יפה ומתוקה כמו צוף.



המשכנו לצאת, אהבנו כל כך ובמיוחד,

והנה אנחנו כבר חצי שנה של אהבה ביחד.

באת אליי שוב הביתה ונכנסנו אל החדר,

כמובן שנעלתי כי מבחינתך זה היה בסדר.



פרק שישי:

======

באת אליי שוב הביתה ונכנסנו אל החדר,

כמובן שנעלתי כי מבחינתך זה היה בסדר.

הסתכלנו אחד לשני והעלנו זיכרונות,

הלב והנשמה שלי רק אלייך נתונות.



ואז התחלנו לגעת אחד בשני בטירוף,

והפשטנו אחד מהשני את הבגדים מהגוף,

גופך היה שזוף, כתם לידה על הצוואר והגוף שלי רטט,

אהבנו בטירוף, ולפני המעבר: עוד מבט ועוד מבט.



זאת הייתה הפעם הראשונה של שנינו,

וכמובן ששמרנו את זה רק בינינו.

שאלתי אותך באיזה קצב לעשות,

"אתה יכול יותר מהר לנסות".



אחרי שגמרתי, עינגתי אותך גם עד שתגמרי,

היה ברור שאת היום הזה אני אזכור וגם את תזכרי.

"זה היה כל כך טוב", לי לחשת באוזני כה קלות,

"גם לי" וידעתי שלנצח נמשיך שנינו להיות.



פרק שביעי:

=======

"זה היה כל כך טוב", לי לחשת באוזני כה קלות,

"גם לי" וידעתי שלנצח נמשיך שנינו להיות.

וכך עוד שנה חולפת והנה עדיין אנחנו יחד,

ואז אמא שאלה אותי: "מה עשיתם?", בפחד.



אמא, מה זאת השאלה הזאת? את מהשב"כ?

והיא לא ענתה כי הלב שלה פשוט שתק.

יצאנו שוב אני ואת, הפעם לסרט,

אני אוהבת אותך, לי את שוב אומרת.



אני אוהב אותך יותר מהים את הדגים,

יותר מהישראלים את החגים,

אוהב יותר מהשמש את היום,

ויותר מאשר השטן את הגהנום.



הנה אנחנו כבר 3 שנים ביחד של אהבה פורחת,

והחלטנו כל אחד לתת לשני תמונה שלו אחת,

ליוויתי אותך לביתך, נפרדנו בעוד נשיקה רטובה,

נשיקה שסימלה את הכל, את כל האהבה.



פרק שמיני:

======

ליוויתי אותך לביתך, נפרדנו בעוד נשיקה רטובה,

נשיקה שסימלה את הכל, את כל האהבה.

חזרתי הביתה וחיפשתי תמונה קטנה,

לא היה אף אחד בבית, הרגשה קצת משונה.



פתחתי את האלבום והעברתי דף אחרי דף,

3 שנים ביחד במוחי, ורק אלייך אני נסחף.

והנה, מצאתי תמונה שלי עם עוד ילדה קטנה בגילי,

אני לא מכיר אותה, אין לי מושג מה היא עושה במקלחת שלי.



פתאום אני שם לב שיש לה כתם לידה על הצוואר,

אותו כתם כמו שלך יש!!!! זה היה מוזר!!!

בצד של התמונה היה רשום: אחים בדם.!!

אני לא מאמין, זאת את נועה?? ליבי נדם!!!!!!



האהבה שלי בשנים האחרונות היא אחותי הקטנה,

ואת זה גיליתי לבד רק בגלל דבר קטן, בגלל תמונה???

בכיתי כל כך והלכתי לכיוון ביתך, את פתחת את הדלת,

"מה קרה?? תדבר!! למה הנשמה שלך את הפה שלך נועלת??".



פרק תשיעי:

=======

בכיתי כל כך והלכתי לכיוון ביתך, את פתחת את הדלת,

"מה קרה?? תדבר!! למה הנשמה שלך את הפה שלך נועלת??,

אני אוהבת אותך!!! אל תלחיץ אותי!! אתה החיים שלי, אתה הכוכב!!

אתה כל מה שיש לי בעולם, כל מה שהיה בעבר וכל מה שיש לי עכשיו!!".



"אל תדברי ככה", והדמעות זלגו ללא הפסקה,

התקרבת אליי כדי להרגיע אותי בנשיקה,

אבל התרחקתי לאחור למרות שרציתי כל כך!

להרגיש את השפתיים העדינות והמגע הרך!.



בכינו יחד וידעתי שאסור לי לספר,

אבל להסתיר ממך את זה? מילא מאחר.

סיפרתי לך את זה, "לאא!!!!!" את צעקת,

חזרתי הביתה להראות לך את התמונה ושתקת.



סיפור האהבה לרסיסים התנפץ והכל בגלל שקר,

ועוד שכבנו אחד עם השני!! היה בא לי כבר להיות בקבר,

עלינו על הגג, לקומה האחרונה, הקומה העשירית,

האם לקפוץ ביחד? או שאפשר לחיות עם המציאות האמיתית?



פרק עשירי:

=======

עלינו על הגג, לקומה האחרונה, הקומה העשירית,

האם לקפוץ ביחד? או שאפשר לחיות עם המציאות האמיתית?

הורדת לי את החולצה ואני את שלך בשתיקה,

"נו למה אתה מחכה, מה עם המכנס? אני מחכה."



נשארנו ערומים, והתנשקנו שוב, מתוק אך מר, זה ברור,

הכל בגלל האהבה שכנראה הייתה נגד האהבה בעצמה וזה אסור.

עמדנו על שפת המרפסת של הגג, היינו רק שניים,

באנו לקפוץ ביחד, ונתנו אחד לשני ידיים:



"אני מת עלייך, עלייך אני כל כך מאושפז,

את ואני, אני ואת, זה יוצא משהו פגז!".

לא הספקנו לקפוץ והתקרבנו אחד לשני,

נשיקה צרפתית קסומה שהייתה בדמיוני.



שפתייך היו כל כך מתוקות ועדינות במיוחד,

ואז קפצנו אל המוות, לא שכחנו: יד ביד.

אם רק אימי הייתה את האמת אומרת,

אם את השקר הזה בבטן היא לא הייתה שומרת,



כל זה לא היה קורה, כמה שזה נורא!

זה פשוט דבר בלתי ניתן להבנה, דבר רע!

הכל התחיל כשהכרתי את האהבה של חיי,

נועה שמה, זאת שישר נקלטה בתוך שתי עיניי.......