אוהבת אותך אבל את המכתב הזה לא תקבל לעולם

אתה,התקרבת,יותר מדי,יותר מהמותר...ידידי הטוב נהפכת להיות.


תמיד היית שם כשירדה לי הדמעה על הלחיים-בגללו,אז הצחקת אותי עד שנפלתי על הריצפה מרוב צחוק,באמת,אתה היית היחיד שבהחלט היה שווה את החיוכים והבכי,השיגעונות והשירים שלי.


אני יכולה להיות שמחה שבכיתי עליו,כי כאשר הייתי מדוכאת בגללו-אז אתה היית זה שמנחם אותי,ש"הכל יעבור,יהיה טוב." ו..כן,כמו שאמרת "את עוד תשכחי אותו" - שכחתי.לגמרי.


בזכותך!


אתה היית שם כדי לגרום לי לשכוח אותו,לגרום להיעלמותו מחיי.


עכשיו,תורך,כנראה שליבי החליט שאתה תתפוס את מקומו,אתה האדם שבישבילו אני בוכה כרגע,ואין לי מי שינחם,אתה כנראה כבר לא כאן בישביל לבזבז זמן עלי,לא רוצה להטריח אותך-לא יודעת למה חשבתי שתשאר,גרמת לי גם לאושר עילאי וגם לכאב תמידי.


האושר בורח מבין אצבעותיי..והכאב?אני מקווה שהוא יהפוך להיות זמני..


כמו שאני יראה שאתה לא תבין אותי מההתחלה,אני רק רוצה שתדע שאני שמחה שאתה היית לצידי כל הזמן,ושכן,אני כן אוהבת אותך אבל יותר מידיד...קצת יותר מהדרג הזה..


וכרגע אני בהחלט זקוקה לניחומים ופינוקים וחום וקצת הומור מצידך-אבל במקום אני חייבת לקחת את דבריך ברצינות,אתה תיהיה כאן אם אבקש ממך אך איני רוצה עוד לסבול לחינם.


כמו שאמרת:"הכל יעבור,יהיה טוב"


אני לא מאמינה במילים הללו אך הן בהחלט שינו בתוכי משהו,


אני מקווה שאשכח אותך כמו ששכחתי אותו..