טל / דודי שטרן

עינייך טיפות שזוהרות בבוקר

שפתייך פס אור שנפרש במזרח

מבטך מנצנץ ומעיר אותי עם שחר

טעמך הוא הטעם שלי כשדלת תפתח



בלעדייך העולם יבש ואפור

בלעדייך העולם מתמלא באבק

בלילה, בחושך, ברטיבות ובקור

את מחדשת לי יום נקי וחזק.



אני יוצא לדרכי אל האור שבאופק

הכביש שחור, ארוך ומפותל

עד אלייך אלך ואגביר את הדופק

את התקווה הקטנה והנוצצת שלי – את הטל.