הסיפור שלי ושל אדם/neni -חלק ב'

לפני שאני עושה המשך אז כן, הסיפור אמיתי.. והוא קרה לפני שנה.. עד לפני
חודשיים.. (תבינו בהמשך).. =]] שמחה שאהבתם, נני.



אז ככה.. סיימתי בזה שכאילו כל הזמן אהבתי לראות אותו באייסי והוא היה החיים השניים
שלי במחשב, כאילו יצרתי עוד צורת חיים שבה אני מנתקת את עצמי טוטאלית מהעולם.במשך
היום יש לי מה לעשות ואפילו להיות עם בן (החבר זוכרים?!..) ובלילה, אני רוצה ללכת
לילד הזה שמחכה שם ממול המסך מבלי שאני יודעת אפילו.. איך שהייתי נכנסת, היינו
מתכתבים.. היה כזה כיף לדבר איתו כל הזמן הייתה כימיה היה כ''כ טובב הוא גרם לי
להרגיש מעניינת וחופשייה ואני יכולה להגיד מה שאני רוצה מתי שאני רוצה בלי ספק ובלי
לחשוש הוא פשוט העלה לי את הביטחון הוא היחיד שספרתי בכלל.. לא דפקתי חשבון לאפאחד.
בעיקרון הקשר שהיה בינינו היה שיטחי מדיי תכל'ס.. שומדבר לא התקדם.. היינו בלילה
מתכתבים שומעים מוזיקה מתייעצים אני מדברת על בן, והוא במיקרה שלו (או דניאלה/ או
בנות אחרות..) ואני.. אני ממול המסך יושבת בוהה במה שהוא רושם ופשוט כואב! אבל איך
להסביר את זה.. זה לא סוג של כאב שרצח אותי (עדיין לא..) כי, לא אהבתי אותו ברמות
כאלו כדי להיכנס לסרטים ולאכול את עצמי בשבילו אבל בהחלט הרגשתי כ''כ הרבה!! קבענו
שוב פעם לצאת ביחד ארבעתינו (אני בן אדם ודניאלה) וישבנו בסוף מעל הסנוקר, היה שם
כמה שולחנות וקיוסק שהיה סגור היינו שם איזה 4 שעות. ישבנו על הספסלים האלו כמו
בטיולים שהיו בבצפר בטבע וכאלה, הספסלים שיושבים אחד מול השני הגדולים של הפיקניקים
חח.. הקיצר אני ובן ישבנו מול אדם ודניאלה, אדם עשה לדניאלה קצת מסג' והיא שמה ראש
עליו (שזה פוצץ אותי אבל.. כרגיל שיחקתי אותה) ובן עשה לי פחות או יותר (כאילו עשה
טובה), סתם אפס. הרגשתי מוזר התפוצצתי והיו בי מיליוני תהיות בלב.. כאילו למה אני
צריכה להתעלם מהרגשות למה אני צריכה להקשיב להיגיון ולא ללב שלי למה לא חשוב לי
השמחה והאושר שלי שלא היה לי בחיים כי תמיד מישו מנע ממני ולא היה לי את זה. כמה זה
הרס אותי שאין שמה מישו שיכול לשמוע אותי להתחשב גם בי לייעץ לי להיות שם פשוט
בשבילי ואדם, אדם כ''כ התקרב לזה וזה למה כ''כ כאב לי בעצם. כל הזמן היינו על הספסל
והיו מבטים קטנים וכבר לא יכלתי לסבול שבן נוגע בי כשבראש רצות לי מחשבות אחרות
ואני יודעת שזה כזה מגעיל אנוכי פשוט חרא של ילדה שאני לא כנה איתו אבל פחדתי כי גם
אהבתי את בן ולעזוב אותו? היה כאילו סוף העולם בשבילי ואפאחד פשוט לא מבין את זה.
רק אני יכלתי להבין את עצמי פחות או יותר.. תכל'ס לא הבנתי כ''כ ת'התנהגות שלי
כאילו למה את פאקינג עושה את זה? מה הבעיה שלך? ולמה לעשות את זה לחברה שלך למה
להרוס לה? (במשך הזמן גיליתי שגם זאת לא חברה) פשוט סרט של גועל נפש! בסוף הלכנו
משם בן חזר הביתה אני נשארתי עם אדם ודניאלה באנו ללוות את אדם לקחת מונית ואני
ודניאלה המשכנו משם. וכל הדרך היא ואדם מציקים אחד לשני (לפנות בוקר) אני עייפה
ופגועה וקנאית ועצבנית ואין דבר יותר נורא מתערובת רגשות כאלו.. בסוף אדם עלה על
מונית אבל לפני זה.. הוא נתן לי נשיקת שלום בלחי.. ולה בפה טוב נו.. חבר שלה חח
ואני כזה צחקתי כי בצורה מסויימת אני ואדם כאילו היינו ולא היינו ולא רצינו ורצינו
ולא מודים ומכחישים ושומדבר לא יודעים.. חח הרגשה בעננים עם הרבה כעס וסבל אבל זה
שווה! זה החיים וככה מעריכים את הדברים שבאים אחרי זה (אותי לפחות זה לימד הרבה)..
אחרי כמה זמן זה כבר היה ל''ג בעומר.. קבעתי עם אדם שבוע לפני כבר שאני רוצה להיות
איתו כמו כל זוג להיות רומנטיים וכאלה לעשות דברים כיפיים להדליק מדורה יחד ואפשר
אפילו להיות עם אדם ודניאלה (פשוט אגדה בשבילי חחח) והוא אמר שאחלה שהוא רוצה ונשמע
הכי מתלהב עד לאותו יום. פתאום צצה מסיבה שהוא רוצה ללכת עם אדם ורק אחרי זה לפגוש
אותי (שזה יהיה בסביבות 3 לפנות.. כשהלילה כבר מאחורה.. והבוקר צועק עוד איזה
שעתיים ובינתיים העיניים עייפות.. כאילו בכמה מילים (אין כבר טעם) פשוט הוציא לי את
החשק להכללל. אבל עדיין הייתי רגועה מרוב שרציתי להיות.. הצעתי לו שאני ודניאלה
נבוא איתם למסיבה שיהיה נחמד צחוקים זה ל''ג בעומר פאקינג כולם צריכים ליהנות ביום
הזה לא!? אבל אני סבלתי.. -המשך בפרק הבא - =]]