אתה.. הלכת.. ותחזור... / דפי

עבר עוד יום, עברו יומיים,

אני מנסה לעמוד שוב על הרגליים,

להתאושש להתגבר, לשכוח,

אבל עדיין בא לי לצרוח,

כל פעם שאני חושבת עלייך הלב דופק,

הוא בשום פנים ואופן לא אותך מוחק...



אם רק היינו יכולים להתחיל מההתחלה,

אז אולי בעצם לא היינו ביחד...

אם לא היית יוצא להלחם למען התהילה,

אולי לא הייתי יודעת כזה פחד...



אבל אתה התגייסת, יצאת לחייל שיריון,

עברת טירונות, נהיית ביריון,

מגודל גוף, שרירים מפותחים,

כל שני וחמישי יוצא למבצעים.



כל פעם מחדש הדופק המאוץ, הפחד, הכאב,

והלב הדואג שלי שאותך כל כך אוהב,

שמפחד לקבל עוד שיחת טלפון מהמפקד שלך,

שאומר לי שאיבדתי לנצח אותך...



ואז הגיע חיום גורלי, מפחיד, לא ברור,

זה היה רק שבוע לפני השחרור,

אתה אוטוטו אליי הבייתה חוזר,

ואז מתברר לי שנהרגת- אתה ולא אחר.



עוד טנק עלה על מטען, עוד טנק התפוצץ,

די, דובר צהל לא מתלוצץ,

הוא רציני, הוא לא משקר,

אתה באמת נהרגת, אתה ולא אחר...