מכתב שאומר מה שלא אומר לך אף פעם

מרגישה המון בפנים המון רגשות לא ברורים ורוצה לכתוב להוציא הכול בכתיבה כי לומר כנראה שלא אומר אף פעם.


לא רוצה לכתוב כי זה מכאיב מעלה המון רגעים שרוצה להשכיח אבל חייבת כדי להוציא הכול אז רוצה לכתוב לך מכתב לומר לך כול מה שקורה איתי כול מה שלעולם לא תשמע ממני.


אוהבת אותך כן, לא פוחדת לכתוב אוהבת אותך והמון אהבה הכי יפה שיש... לפני שנתיים הגענו לאותו בית ספר לפני כן הכרתי אותך אבל הייתי אז מאוהבת במישהו אחר ואליך לא הרגשתי דבר ואז פתאום לפני שנתים נפגשנו באותו בית ספר וכבר במבט הראשון האהבה צמחה.


בהתחלה הכול לא היה ברור לא הבנתי מה קורה לי פתאום ולך בכלל הייתה חברה אבל כול יום שעבר המבטים המשיכו להיות יותר ויותר ואהבתי אליך התחזקה מבלי שאדע....


כול יום לא אשכח הבטת בי ולכמה זמן חיפשת אותי ואני אותך ושעברנו אחד ליד השני לא יכולה אפילו לכתוב מה הרגשנו......


בהתחלה לא האמנתי שזוהי אהבה הרי לא הכרנו כלל ואז הבנתי בפעם הראשונה חוויתי אהבה ממבט ראשון... זוכרת כול יום שאלתי אוהב או לא הייתה לך חברה התנשקת איתה אהבת ראיתי ובכול זאת הבטת בי כול יום בלי להתייאש...


כמה מחשבות היו שאלות בלי תשובות כול כך מבולבלת הייתי כבר לא ידעתי מה לחשוב וככה עבר הזמן ועוד ועוד מבטים שנתים עברו שנתים של עצב שמחה הכול יחד רגעים זכרונות שתמיד ישארו. ועדין לא יודעת מה אתה מרגיש ועדין אתה מביט....


אבל בזמן האחרון הכאבת המון הייתה עם המון בנות כול אחד מחבק ומנשק והלב כבר לא יכל יותר ופשוט נשבר לאלפי רסיסים ואני החלטתי החלטה הכי קשה שנאלצתי להחליט לשכוח אותך ולא משנה מה.... הכול ניסתי אבל כמו תמיד חזרתי לחפש אותך חזרתי להביט לא רצתי להרגיש דבר אבל זה לא היה תלוי בי ואף פעם לא היה....


אבל כבר התייאשתי ממך כן אני אוהבת והמון כמו בהתחלה אבל התייאשתי ממך הרי לעולם לא הגיד וגם אתה אם אתה מרגיש אז למה לאהוב כדי להמשיך לכאוב.... ועכשיו אחרי שנתיים עוד אוהבת כול מה שבלב עדין נשאר.


אבל החלטתי לשכוח עכשיו שרואה אותך עדין מביטה אבל פחות לאט לאט אני מרגישה שאתה לא מי שחשבתי , האמנתי שהעניים אומרות הכול במקום הלב אבל עכשיו אני מבינה שזה לא היה ככה.. למרות שהיו גם רגעים שלא אושר אני כול יום מתחרטת שהתאהבתי בך מקללת את אותו היום כי לא רציתי אף פעם לאהוב כי ידעתי שאכאב המון אחר כך.