המכתב שלא נכתב

לבוגד שנפל מעיני :



אני זוכרת את היום הארור ההוא שבו גיליתי את בגידתך . זוכרת את ההלם , את תחושת
הקור במעלה גבי , את הימים הראשונים של הטלטלות שבכיתי בה בין מרה שחורה לבין תקווה
קלושה שזה לא " זה " .

עדין זוכרת ולא חושבת שאשכח , לעולם לא !!!!

ובשביל מה !!!!

לא אשכח הבגידה והדמעות שאבדתי בלילות הקור כשי הייתי צופה הכוכבים על ארור כמוך .

אבל אני ודאי לא אזכר בן אדם בתכונותיך , אך שחיקתה תפקיד החלש בכל חוכמה וכשרון עד
שריחמה דמעותיי עליך ושוב בגדתה אותם בדמי שכבר נשפך בעבר על ידי בגידתך .

חשבתי פעם שי בוא יום ויהיה לנו גורל משותף . עד שטבעתי במילות האהבה , מילות השקר
שרעלתה תחושתי בהן היו לי כמו סם .

אהבתך הייתה כאב עדין מתלוננת ממנו . הייתה כמו חלום אבל חלום בורח מהאמת ומתרחק
מההיגיון , מתוך לבי נגנבה או ברחה אולם אני אבדתי אותה , לא יודעת אבל מה שאני
יודעת ובטוחה ממנו שזה היה סיפור מהעבר ואני הולכת לשכוח אותו .