פתאום ביום בהיר

זה היה בוקר קיצי חמים צעדתי לכיוון בית הספר דרך סימטה צדדית ברובע העתיק
בירושלים פתאום הבחנתי בקבוצת נערים שחסמה את הדרך לא התייחסתי והמשכתי לצעוד על
השביל

פתאום קמו קבוצת הנערים והקיו אותי מכל הצדדים ליבי הלם בחוזקה מה הולך פה שאל קול
קטן במוחי

טחד הנערים יצא מן המעגל וניגש עברי תראו תראו אמר חבריו בנימת ארס

מה יש לנו פה תראו איזה יפה אמר ונכע בפניי נחרדתי וניערתי אותו מעליי

הוא תפס בי בחוזקה ואמר איזה גוף יפה איזה חזה...

עכשיו כבר ממש פחדתי

הנער הושיט את ידו ונגע לי בחזה נסוגתי לאחור הוא תפס אותי והזמין את חבריו לעשות
כמוהו פתאום משום מקום הופיע דמות נער גבוהה הבחנתי כי פניו בהירות

ועיניו החומות נתונות במסגרת ריסים עבותה



הוא הדף מעלי את הנערים וחילץ אותי מביניהם



מה את עושה פה שאל בקולו נימה של נזיפה אני רק רציתי.. ללכת לבית הספר



שמעי הסימטאות האלה מסוכנות יש לך מזל שעברתי שם אחרת מי יודע מה היו עושים לך



תודה.. לך תומר קוראים לי תומר אמר הנער תודה תומר.

ולך קוראים?



ורד, קוראים לי ורד

באיזה בית ספר את לומדת ?

בעירוני ג' ואתה ? גם אני לומד בעירוני ג



איך זה שלא נפשנו?



אני לא יודעת אמרה ובליבה חשבה איך זה שלא ראיתי את הנער הזה

הוא כל כך חתיך שאי אפשר לפספס תומר ליווה אותה עד לבייתה כשהגיעו רצתה ורד להדות
לו בדרך מיוחדת והדיביקה לו נשיקה על השפתיים