....האחד שלי

היום אני בת 17...ובדיוק היום שנה בלעדיו...

אהבתי אותו כמו שלא אהבתי בחיים משהו...

יכלתי לשבת לידו שעות בלי לדבר..

היינו יחד מתחילת ט עד תחילת י...

לאן שלא הלכנו הגורל הפגיש בינינו...

הביצפר ששנינו נרשמנו בלי לדבר עליו...גילינו ביום הראשון ללימודים שאנחנו באותה
הכיתה....מחוייבות אישית היינו יחד במקרה...ואפילווו שחשבתי שבחופש אני לא יראה
אותו וירדתי לאילת רק כדי להתפרק,הוא היה שם...

כולם אומרים שזה מגיע לי...

אז נכוןן שלא תמיד עשיתי לו את החיים קלים...

הייתי ילדהה...

לא הערכתי כלום ממה שהיה לי...

היה לו כל מה שבחורה צריכה...

יש לו עיינים ירוקות,הוא גבוה עם ריבועים,הוא גר בשכונה יוקרתית ולאבא שלו יש בית
נופש במרינה בהרצליה...

יותר יפות ממני הוא יכל להשיג...זה בטוח...

אבל הוא תמיד אמר שיש לי משהו שאין לאף אחת...

לי כמובן זה לא הזיז..

אני לא החזרתי לו טלפונים גם כשהיינו זוג,התנשקתי עם חבר מהקבוצה ועוד דברים...

אבל חודשיים לפני שנפרדנו...הייתי מוכנה לתת לו הכל כדי שהכל יהיה בסדר...

פתאום היה לנו חלום משותף-לסיים צבא להתחתן,להוליד 6 ילדים ולגור בבקתה מול הים...

כנראה שזה היה מאוחר מדי...

מאז שהיינו 7 חודש יחד הוא נהיה קר אלי...

לא סבלתי את זה...

ידעתי שמשהו קורה...

ידעתי...אבל לא ידעתי מה..

ב9 חודש שלנו הוא לא רצה לצאת כי היה לו משחק יום אחרי...

פעם ראשונה שהחלטתי ללכת למשחק שלו...

דבר שהוא תמיד ביקש ממני...

הלכתי...

כל הדרך בקושי הצלחתי לנשום...

הרגשתי בלי אויר...

ריקה...

אבל הלכתי בכל זאת..

איחרתי למשחק...

אז נכנסתי במחצית..

ראיתי את אחת הידידות שלו שם יושבת עם אח שלו...

יצאתי לבחוץ כדי לראות מה יקרה...

הם התנשקו...

הרגשתי שכל עולמי מתנפץ...

נפרדנו...

עברה שנה מאז הפרידה...

הוא כל הזמן עם בות חודש-חודשיים...

אני בקושי מחזיקה עם מישו שבוע..

אני אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי...

אנחנו מתראים כל יום בביצפר,עבודה,בעיר...

יש לו חברה עכשיו וכשהוא מנשק אותה אני רואה בעיינים שלו שהוא מסתכל עלי...

אז אולי תגידו שזה מגיע לי...

אבל אני יודעת שהחלום שלי ושלו עוד יתגשם..