מישהו שהוא רק התחליף שלך... התחליף למקור... (בבקשה תגיבו!!! נורא חשוב לי)

רותם שלי,


היום הוא אחד הימים היותר עצובים בחיי...


רותם, יש לי חבר...


אחרי 4 שנים ארוכות בהם אפילו לא טרחתי להביט באף אחד מלבדך, היום יש לי חבר...


והוא החבר הראשון שלי. בטח יהיה הנשיקה הראשונה שלי, אולי איתו אני גם אשכב בפעם הראשונה...


רותם, כשדיברתי איתו היום והסכמתי לנסות, דמעות עלו בעיניי כי אני לא הפסקתי לחשוב עליך...


על כל מה שלא הספקתי איתך.


רותם, אתה מעולם לא היית החבר שלי. מעולם גם לא התנשקנו או שכבנו, אבל כל כך כל כל אהבנו...


יפה שלי, יש לי חבר...


יש לי מישהו שהוא לא אתה, וכשאני כותבת לך שורות אלו דמעות שוב מציפות את עיניי.


אתה יודע, הוא שאל אותי עליך הערב.


הוא שאל אם לא ממש עשינו משהו למה אני כל כך אוהבת אותך...


ורותם, הוא לא יבין אם אני יגיד לו שזה בגלל המבט הטהור שלך ובגלל הדרך בה תמיד הסתכלת עליי.


הוא לא יבין אם אני יגיד לי שהמגע שלך תמיד היה מטריף אותי וגורם לי לרעוד.


הוא ניסה לגרום לי להגיד מה היה ביני לבינך, אבל רותם, האמת היא שאין לי מילים ואין שום דרך להגדיר מה בעצם היה שם.


כי היה כל כך הרבה ובעצם לא היה כלום...


כי היינו הכל, היינו מאוהבים, שונאים, אוייבים, ידידים, וכמו תמיד, תמיד מאוהבים.


רותם, איך אוכל לשכוח אותך???


הוא מתחנן בפניי להזדמנות. מתחנן שאשכח אותך, שאוהב אותו בכל הלב... אבל אני לא מסוגלת...


הלב שלי הרי איתך, איפה שרק תהיה...


רותם, בבקשה ממך, אם אתה קורא את זה וזוכר אותי, את הילדה מהאפסנאות, את האפסנאית שלך, בבקשה, תעשה משהו, תתקשר כבר, כי אני לא מסוגלת עוד... אין לי כבר דמעות לבכות...


בבקשה ממך, אל תתן לי לנשק אותו. אל תתן לי לאהוב אותו.


בבקשה ממך, אל תשכח אותי כי אני לא שוכחת אפילו לרגע!


אני אוהבת אותך.


כמו תמיד, יותר מתמיד...


שלך, איריס.