הינו בפיליפינים ועכשיו היא ביפן

פתאום, ברגע 1 כל המילם והביטוים חדלו מלהתקיים. כל הפרחים והעצים עצרו את
לבלובם. עלה השלכת דמם בעודו באויר , השמש היתה בשמים אך לא חיממה. הכל לפתע השתנה
מקצה לקצה... משלושה ימי אושר, חזרתי ליום רגיל, שגרתי, מונוטזני ופשוט.

נפתחו לי העיניים והלב. עכשיו ראיתי והרגשתי, אולי בפעם הראשונה בחיי מהי אהבה, מהי
הציפיה לאהובה, משמעותו של געגוע כשאינה בסביבה.

כעת הרגשתי את מה שהרגישה ב21 לפברואר...

כאילו נחתר ממני חלק פיזי בגוף. ונלקח ממני לארץ רחוקה רחוקה (במקרה זה, ליפן) ...

כשקראתי את המעטפה שהשאירה בלובי המלון כשהינו יחד בפיליפינים ("לילוש אני אוהבת
אותר, קארין) נחנקתי מהתרגשות,נחנקתי מאושר ומשמחה , 5 מילים . 5 מילים בלבד.

5 מילים שההשפעה שלהן עלי כה חזקה,

5 מילים שגרמו לי לחיות באקסטזה לזמן מה ולחזור לכדור הארץ לאט לאט לאט...

5 מילים שהעניקו תחושת חיים ליום רגיל.

אותו יום רגיל שהרגשתי רק כמה דקות לפני, השתנה לחלוטין.

הפך מאפור לאדום טעים . כמה מילים פשוטות; צירוף של כמה אותיות יחד בסדר מסויים שאם
נעמיק יותר נראה שזהו ציור. ציור או שרטוט קוים קבועים בצורה משתנה, שגורמת לתאים
הכי קטנים במח, לשערה הכי פחות משמעותית בגופי לליטופים וליטופים וליטופים... כן
כעת אני בטזח. אני מאוהב בה מאד מאד, אני כ"כ מחכה לשמוע שהגיעה בשלום, קראתי עבורה
את תפילת הדרך. מקוה שהשם עזר ...אולי זה מעט אגואיסטי מצידי לרצות לשמוע את קולה
אבל הבנתי שאגואיזם זה חלק מתבנית האדם. ואגואיזם בקשר זה מחויב המציאות (בניגוד
למשכנתא) כמו גם כינויי שיכות, היקשרות ועוד כל מיי מושגים ותבניות שכ"כ סלדתי מהן
עד לא מזמן מושגים שחשבתי לנוראים נראים כעת מקסימים, פרצופו של השטן מחוייך ועטור
הילה, פניו מצטבעות בגווני הקשת, לאות שינוי: אהבה, כיבוד, נתינה ושלמות(המורה שלי
ללשון מהתיכון היתה מתהפכת בקברה מרוב אושר אם היתה רואה את כל המטאפורות שהרצתי
כאן היום) אני פשוט מאוהב בה וזהו. פשוט מאד אני שלם עם מה שאני כותב .אני רוצה
אותה והוכחתי לעצמי ת זה היום כשהייתי גלמוד .

אני כ"כ רוצה לכתוב אך אין לי מה משום שהכל כבר חוזר על עצמו. אמנם הרגשות מתגברים
ככל שאני מביט בה יותר. אבל, לדוגמא עכשיו, אני חושב שאני לא יכול לאהוב אותה יותר
מאשר עכשיו ,שהגעתי לשיא, אני משתדל להוציא את זה על דף, אבל בפועל, מה שקורה, זה
שבעוד שבוע זה יתגבר ומידת הרגש של היום לא תהיה תקפה אז.

ושאכתוב שם שאני מאוהב בה הכי בעולם, לקורא מהצד או אפילו הנסיכה עצמה אינם יכולים
לחוש בהבדלי כתביי, מצב שהוא מעט מורכב אך יחד עם זאת ,פשוט מאד מכיון שלכל השיחים
(בטבע, לא על המנגל) לכל הסרפדים הקוצים הקקטוסים החצבים והרקפות, לכולם מחנה משותף
1 , לכולם אותה שאיפה : למצוא מים בכדי לחיות ולהמשיך בכך את מעגל החיים. ואילו אני
כבר מצאתי את מי החיים שלי אי-שם

בפרברי טוקיו , את קארין ...



ליאו.