פשוט מאוהבת..8

חייכתי אליו.."שלום זה היה חלום!!"

-----

באותם ימי ההתאוששות בבית חולים כבר יכלתי לדבר עם נתנאל..

אבל הוא לא יכל לדבר איתי..הוא היה יותר מדי חלש זה כל כך הכאיב לי אבל לא הראתי לו
אתזה..ניסיתי כמה שיותר להראות שימחה!

אחרי החלום שהיה לי הרגשתי כזאתי הקלהה וכזאתי תחושת שמחה ששבחיים לא הרגשתי ככה!!

יכלתי לנשוםם..הייתי יכולה לראות אותוף קצת להישבר אבל לראות אותו ולדעת שהוא חיי
ושהוא איתי עכשיו..לדעת שאני בחיים לא יעזוב אותו בחייםםםם!!

"או..אוופק..?" המילים הצרודות האלה העירו אותי משינה רגעיצ..לא יכלתי בכלל לישון
עם כל המצב הזה!

קמתי מהר והתסכלתי על נתנאל שהתסכל עלי וליטף לי את היד.."ששש..אל תדבר נסיך שלי
הרופא אמר שאתה צריך לנוח בלי להתאמץ..מחר משחרררים אותך בעזרת השם!" חייכתי אליו
וליטפתי לו את הפנים..הפנים היפות ביותר בעולם "אופק אני אוהב אותך..אני כל כך
מצטער.." וראיתי דמעה שזלגה לה על הלכי..ניגבתי אותה "דיי מאמי בוא לא נדבר על זה
עכשיו בסדר? תרגע נשמה..הכל בסדר.." אמרתי לו ונישקתי לו את היד "רק אתה יכול להגיד
לי משהו שאני כל הזמן לא מפסיקה לחשוב עליו?" הוא הנהן.."מה..מה קרה לך באותו יום?
מי ירה בך?" אמרתי וחיזקתי את האחיזה ביד שלו.."סתם הלכתי לקניון כי הייתי צריך
לקנות איזה משהו ואז בדרך הביתה..איי." הוא פתאום קפץ עם איזה כאב בכתף.."עזובב יפה
שליי אל תתאמץ..מחר בבית תספר לי טוב?" וחייכתי אליו "טוב.." וסגר את העיניים, הוא
קירב את היד שלי אליו ונישק אותה "את המלאך שלי.." פתח תעיניים ונת לי מבט
חודר..מבט עמוק כזה שהרבה זמן לא ראיתי..מבט אוהב מבט ישיר..נשקתי לו על
השפתיים.."תישן..אני הולכת להגיד לרופא שאתה מרגיש יותר טוב.." חייכתי אליו
ויצאתי..

למחרת הקפצנו אותו הביתה ב10 בבוקר אחרי סבב של בדיקות מסכמות..

הוא כל כך שמח! הוא כבר לא יכל לסבול יותר את הבית חולים, את הריח, את כל הרעש של
המשפחות שבאו לבקר חולים..

כשהגענו הביתה הכנו לו את הבית עם מלא בלונים וכל החברה שלו היו שם היה ממש
שמח..אבל אני לא יכלתי להיות שם..לא אהבתי את כל החברה האלה שלו, בגלל מה שקרה
בתחילת שנה כנראה=

"נשמה שלי אני הולכת..אני יצלצל אליך כבר בערב.." אמרתי לו ונתתי לו נשיקה בלחי
"לא..מה את הולכת? אין מצב!" הוא אמר ותפס לי את היד חזק כמה שהוא יכל.."דיי לא נוח
לי להיות פה עם כל החברים שלך ואתה יודע את זה..אני יצלצל אליך בערב וןאני כבר יבוא
אליך.."

"את מבטיחה לי? אני פשוט לא רוצה שתהיה פה שלא נוח לך..אבל את מבטיחה?"

הוא אמר וקירב אותי אליו.."כן אני מבטיחה..אל תשכח שאני עוד צריכה להחזיר לך
תשובה.."וקרצתי לו הוא נתן לי נשיקה בפה והתרחקתי כדי שלא יקרה יותר ממה שצריך
להיות והלכתי..נפרדתי משלום ומההורים ויצאתי הביתה..

הגעתי הביתה וכל כך שמחתיי..כבר הבית חולים נהיה הבית השני שלי! באתי הביתה רק כדי
להתק'לח לקחת איתי אוכל וחזרתי..כל כך שמחתי שעכשיו אני בבית בלי שום לחץץ בריגעון!

הלכתי חיבקתי את אמא שלי נתתי לה נשיקה גדולה..הלכתי לאחותי הרמתי אותההה דיגדגתי
אותה..הרגשתי שאני צריכה לנצל את כל הדקות שאני עם המשפחה שלי..כל דקה כל שניה..לא
לבזבז שום רגע! הלכתי לחדר של אח שלי אמרתי אולי במקרה הוא בבית ולא חזר לבסיס אבל
הוא היה בבסיס...=

עליתי לישון..הייתי סחוטה מעייפות..

התעוררתי בשעה ב9 ככה..אני לא ממש זוכרת..

אמרתי נלך נעשה לו הפתעה ונלך בלי להתקשר אז שמתי על עצמי בגדים ויצאתי אליו..

"אופקק מה נשמעע?" זה היה שלום שלא ראיתי אותי שנים..;]

התחבקנו "מה קורה? נו היית כבר בבית?" משום מה הוא התחיל לדבר איתי ולמשוך את
הזמן."נשמה אני רוצה לעלות לנתנאל אתה מסכים לי? הבטחתי לו שאני יבוא אליו" חייכתי
וקמתי כי הוא כבר הושיב אותי "לא בואי נדבר עוד קצת" הוא אמר והושיב אותי
בחזרה..כבר התחלתי לחשוד..כי זה לא נראה לי הגיוני שפתאום הוא רוצה לדבר איתי.."הוא
עם מישהי?" העפתי לו תיד וצעקתי עליו "אופפק תרגעי טוב??" הוא קם לעברי ותפס לי תיד
שובב..העפתי אותה עוד פעם ועליתי בריצה לחדר שלו! הייתי כל כך עצבנית..אני לא
מאמינה שהוא עושה לי את זה שוב! יאו מה שאני יעשה לוו!

פתחתי את הדללת כל כך חזק נראה לי שכמה ברגים יצאו..

אני בשווווק אני פשוט לא מאמינההה.......