איתך או בלעדיך/מא!ה2ת~2לי~ג2!ל!ת

אין לי מושג אפילו איך לתאר בכלל את מה שאני מרגישה..


אני לא אוהבת אותך..ככה אני מרגישה..
כשאהבתי אותך רציתי לחבק אותך..רציתי לנשק אותך..חשבתי עליך כל היום..רציתי אותך..רציתי את המגע שלך..רציתי להיות שלך
רציתי אותך קרוב אליי..ועכשיו כבר לא..
אני עדיין נזכרת בהכל..הזכרונות לא עוזבים אותי!!
וברגע שאני חושבת עליך מין הרגשה מוזרה ממלאה את כולי..הרגשה רעה..שגורמת לי לבכות
אני לא יודעת מה אני מרגישה..!!
אני רוצה לחזור לאותם הימים..אבל אני לא יודעת אם אני כבר אהיה מאושרת אם נחזור..אחרי שאמרתי שאתה לא שווה אותי
לא,לא בגלל שאתה רע..ולא בגלל שאתה מניאק כמו שאתה תמיד אומר..
אתה לא שווה אותי כי אתה לא איתי..כי אתה לא האחד שמחמם אותי בלילות הקרים שאני כל כך זקוקה לך..
אחרי שאמרתי שאתה לא מעריך את האהבה שיש לי אליך..אתה לא מעריך את כל מה שהייתי מוכנה להקריב בשבילך..בשביל האושר שלך
אז איך אני אוכל להיות מאושרת עם מישהו שאמרתי שהוא לא שווה אותי? שהוא לא מעריך אותי?
אני כבר לא אסתכל עליך באותה צורה..אני כבר לא אסתכל לך בעיניים ויגיד לעצמי שאתה מושלם..מושלם מכל הבחינות..שאין בך פאק אחד..


אני גם ממש לא מוכנה להילחם עליך..בגלל זה ויתרתי..כי אני יודעת שאתה לא תשתנה אף פעם..
אתה ממשיך בדרך שלך..בדרך הזאת ללא מחוייבות..ואתה חושב לעצמך שכשתרצה אותי אני אהיה שלך..או שבעצם אני כבר לא יודעת מה אתה חושב..לא יודעת אם אתה עדיין חושב עליי..
אם אני בכלל מעניינת אותך..אם אתה עדיין נזכר בי..עדיין אוהב אותי..


כבר הפסקתי להתעניין בך,הפסקתי לרצות לדעת מה קורה אצלך-בלב,ברגשות,בחיים..


ואני מאושרת..! טוב לי בלעדיך..
אבל למה אתה לא עוזב אותי? למה אתה לא יוצא לי לגמרי מהחיים? למה נשאר עוד זכר ממך?
למה רע לי כל פעם מחדש? למה יש לי התקפים של כאב,של דמעות?? של געגועים?


לא יודעת מה אני מרגישה..
אני רק יודעת שאני רוצה להיות מאושרת..לא משנה איך..לא משנה באיזה צורה..איתך או בלעדיך..