האהבה הכי גדולה שלי!!=>חלק 4

צמרמורת עברה לי בכל הגוף...הוא היה ממש קרוב אליי מסתכל עליי ואני עליו השפתיים
שלו נוגעות לא נוגעות בשלי...

הוא נרתע לאט אחורה... מסתכל עליי ואז על הריצפה... "אני ממש חושב שכדאי שאני
אלך..-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



שמעתי את הדלת נסגרת... קמתי מהשולחן... תפסה אותי סחרחורת איומה.. התקרבתי למיטה
והתיישבתי עלייה... מנסה להבין מה לעזאזל עובר עליי...

אחרי זה קמתי, לא יכולתי לשבת לשנייה... מסתובבת הלוך חזור בחדר כמו משוגעת...עצרתי
ליד השידה... מנסה להסדיר את הנשימה.. תופסת את הראש.. מה שהזכיר לי שהוא
כואב....נשכבתי על המיטה...עצמתי עיניים...

כ"כ הרבה דברים בזמן כ"כ קצר...כ"כ הרבה בלבול...כ"כ הרבה מקרים... כ"כ הרבה
מחשבות...***************************************









נכנסתי לכיתה...המורה הפסיקה ללמד לרגע בוחנת אותי מתיישבת במקום.. היא הסתכלה
עליי.."סתם להזכירך בפעםם ה1000 הלימודים מתחילים ב8 ועשרים ו0.0 שניות..."היא
המשיכה בשיעור... בהפסקה.... טל באה והתיישבה ליידי.."סתיו.. ניסיתי להשיג אותך
מלאא בחופש הזה איפה היית כל הזמן לכל הרוחות?!! את יודעת איך דאגתי?!" היא נשמה
עמוק וחיבקה אותי..."אל תעשי לי את זה יותר בחיים.. היא לחשה והרפתה מהחיבוק... "מה
זה עושים פה חפלה בלעדיי?!...עדי קפצה עלינו.."חיבוק קבוצתי..בלי הפליות בפעם
הבאה!!! התחלנו לצחוק...בדיוק באותו רגע עומר נכנס לכיתה...הוא נראה חסר אונים
לגמרי....

התקרב אליי ואמר כמעט בלי קול.."סתיו אני חייב להגיד לך משהו בבקשה רק תתני לי
להגיד אותו..."ירדנו למטה.... התיישבתי על אבן והוא הסתכל עליי...."סתיו.. אני
אפילו לא יודע מאיפה להתחיל...".. הוא שתק רגע והמשיך.."אומרים שרק כשמאבדים מישהו
יודעים את הערך שלו...כל החופש הזה אני יושב וחושב עלייך.. כל דבר שהסתכלתי עליו
הזכיר לי אותך... התגעגעתי אלייך סתיו... כל דקה שעברה הרגשתי כמו נצח... בקושי
ישנתי בקושי אכלתי.. זה היה השבוע הכי קשה בחיים שלי... הבנתי עד כמה את חסרה לי...
את כמה את מדהיימה.. וכמה שאני אוהב אותך באמת.. הייתי שיכור במסיבה הזאת... אני
יודע שזה לא מצדיק אותי..." הוא שתק לרגע בוחן אותי..."אני לא מנסה להצטדק אין לי
במה...אני יודע שאני מטומטם...ושלא מגיע לי...אני אוהב אותך... עד לאותו היום לא
ידעתי עד כמה.. עכשיו אני לא להסביר לך כמה...אני מצטער על שסבלת המון בגללי.. אני
מבטיח לפצות אותך על הכל.. אני נשבע לך שאני לא אפגע בך בחיים! אני אעשה הכל כדי
שתהיי מאושרת..."הסתכלתי עליו...הוא תפס לי את היד ואז נזכרתי בגיא...גל חום התפשט
לי בכל הגוף.. הרגשתי חלשה פתאום...הוצאאתי את היד וקמתי....אני מצטערת...לחשתי
לו... אני לא יכולה לעשות את זה... אני סולחת לך עומר.. מזמן סלחתי לך.. אני לא
שונאת אותך..." לרגע הפסקתי.. הסתכלתי על הריצפה ואז עליו.."אבל אני פשוט לא יכולה
לעשותת את זה....הלכתי משם הכי מהר שאני יכולה...

בדרך פגשתי את עדי שבדיוק ישבה על עמית...היא ראתה אותי קמה והתקרבה אלי..."סתיו את
נראה נורא.. מה קרה לך?!.. בדיוק היה צילצול...היא תפסה אותי ביד והובילה אותי
החוצה... החצר הייתה ריקה... היה כ"כ שקט.. התיישבנו... היא הסתכלה עליי מחכה שאני
אתחיל..."עומר דיבר איתי היום...לא חזרתי אליו" אמרתי לבסוף.. עדי הסתכלה
עליי.."אני אגיד לך את האמת?! הוא חיפש אותך כמו משוגע כל החופש... הסתגר בבית לא
דיבר עם אף אחד... לא יצא לשום מקום... נראה לי שהוא באמת מצטער!!" התחיל לרדת גשם
אבל זה לא הפריע לנו.. הסתכלתי על הרצפה.."זאת לא בדיוק הנקודה..." היא הסתכלה
עלי.."אז מה הנקודה?!" שתקתי והסתכלתי שוב על הריצפה..."סתיו מה הבעיה פה?!"עצמתי
את העיניים... "גיא" אמרתי כמעט בלי קול...הסתכלתי עלייה לראות מה התגובה שלה.. היא
הסתכלה עליי דוממת...ואז על הריצפה ואז שוב עליי.."אני לא מאמינה" היא לחשה..."סתיו
מה את מנסה לעשות לעצמך.?!"..."אז זהו שאני בעמי לא יודעת מה הולך איתי ואני בדיוק
כמוך לא מבינה את עצמי אני כ"כ מבולבלת... אני מרגישה אבוודה בתוך כל החיים
האלה..אני מרגישה חסרת אונים...אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...התחלתי לבכות נותנת
לדמעות להתערבב עם טיפות הגשם...היה לי קר והייתי רטובה אבל לא היה אכפת לי.. עדי
חיבקה אותי.."ידעתי שזה יקרה בסוף.. ידעתי שיהיה בנכם משהו...הרפיתי.. "לא עדי לא
קרה בנינו כלום...אני מתכוונת לשכוח אותו...היא חייכה אליי..."על כמה מתערבים שזה
לא יצליח לך?!" הסתכלתי עלייה במבט שואל...זה היה כזה ברור שבסופו של דבר תהיו
ביחד...איך יכולתי לא לשים לב לזה... אתם ממש מתאימים!..

הסתכלתי עלייה.."עדי אל תכניסי את עצמך לאשליות.. הידידות שלנו תיהרס..

היא חייכה.."שום ידידות לא תיהרס היא רק תיבנה בצורה קצת אחרת...



נכנסנו לשיעור...המורה הסתכלה עלינו..."איפה הייתם?" הסתכלתי על עדי והיא
עליי.."המורה אני ממש לא הרגשתי טוב...הייתה לי סחרחורת ונפלתי.. הלכנו לאחות אבל
אף אחד לא היה בחדר וחיכינו שעוותת.. אז כבר חזרנו לכיתה..."אמרתי לא מבינה מאיפה
הוצאאתי את זה...המורה הסתכלה עליי. "או קי.... שבו במקומות.." ובדיוק היה
צלצול...היא התחילה לחלק עבודת סיכום על הנושא... "טל עם קרן...שגיא עם
דניאל...תומר עם טל...עמית עם עומר...סתיו עם גיא...עצמתי את העיניים לא מאמינה
מאיפה זה נופל עליי..."אבל המורה.. הוא לא בא היום... ואני לא הייתי בשיעור.. ואני
באמת לא מרגישה טוב...".. היא הסתכלה עליי בחיוך מנצח.."בגלל זה יש ספר.. לא לחינם
הוא היה רשום ברשימת ספרים..." "אבל.." התחלתי לומר אבל היא יצאה כבר...



יצאתי לכיוון הבית שלו...הולכת חוצה עוד רחוב ועוד רחוב....הרגשתי מתווחה..הגעתי
לבית שלו.. ודפקתי בדלת מנסה להסדיר את הנשימה...אמא שלו פתחה.."סתיו..איזו הפתעה
"היא חייכה אליי.."ממ.. יש לי ולגיא עבודה ביחד איפה הוא?!"..."בואי תיכנסי.... הוא
בחדר...אני בדיוק יוצאת עכשיו לבקר את אחותי שילדה.. אז תיהיו ילדים טובים כן?!"
היא הסתכלה עליי והתחלנו לצחוק...התחלתי להתקדם לעבר החדר שלו והדלת כבר
נטרקה...פתחתי באיטיות את הדלת... עומדת בפתח של החדר...הוא הסתכל עליי
מופתע..."מממ.. יש לנו עבודה ביחד...על החומר האחרון...התקדמתי עוד צעד אחד ועצרתי
"טוב תשמע נמאאס לי מהמתח הזה....אוף מה יהיה?!" הוא הסתכל עליי..".מה יהיה?!" "אתה
לא חושב שחבל להרוס את הידידות שלנו?!" אמרתי לו.. הוא התקרב אליי צעד.."אני
חושב".. הוא אמר ונישק אותי...