~חולשה~ חלק 1

בחיים לא אהבתי אף גבר,הסתובבתי עד גיל 15 עם חיוך מאושר ותם על הפנים,של ילדה
שלא ידעה מהו כאב של אהבה..היה לי חבר אומנם:רמי,אבל לא ממש אהבתי אותו.אהבתי יותר
את תשומת הלב שלו.הייתי ילדה שמאוהבת רק בדבר אחד:תשומת לב. בכל מקום כל הזמן.ורמי
עטף ושטף אותי בתשומת לב מפנקת.בחיים לא אהבו אותי. לא הביטו בי בכזו חמימות.בחיים
לא חיבקו אותי כל כך הרבה.רמי היה מוכן לעשות כל דבר עבורי.אפילו לגנוב אופנוע
ולהסתובב איתו בכל העיר. הרגשתי אישה, אבל בלב ידעתי שלא את רמי אהבתי.. אלא את
תשומת הלב שלו. גם שבגרתי ורמי כבר לחץ ליותר מנשיקות וחיבוקים, לא הצלחתי להיפרד
ממנו..ז"א מתשומת הלב..בסופו של דבר המצאתי לו שראיתי אותו מתחיל עם ילדה מהכיתה
שלו. רמי השתגע ולא הבין למה אני רוצה לעזוב אותו.. חצי שנה היינו ביחד.. מבחינתו
ממש זוג יונים. מאוהבים. הוא לא הבין שאני כבר לא הייתי ילדה. שכבר לא קיבלתי את
מרותו. שפתאום היה בא לי להיות לבד. שתשומת הלב שלו לא דיגדגה לי. שפשוט נמאס לי
ממנו. הוא רדף והסביר,בכה וביקש. אבל אני הייתי נחושה בדעתי..כבר הרחתי את החופש..
וכל כך חיכיתי לו, לחופש הזה שיגיע. ומשהגיע לא התכוונתי לוותר עליו בקלות. התמכרתי
אליו.. לכך שאני לא צריכה להודיע כל דבר.ולא צריכה להתחשב בשום דבר.ולא לראות את
אותו פרצוף כל יום כל הזמן.אך תשומת הלב שלו, חסרה לי.כן הייתי מכורה גם לחופש וגם
לתשומת הלב. איך תשומת לב וחופש מתחברים אתם שואלים? עד היום.. אינני יודעת ואני
עוד מחפשת את השילוב הזה:גבר שיעניק לי תשומת לב, אך גם חופש. אולי בגלל זה לימים
הקפתי את עצמי בגברים שחוץ ממני היה להם עוד 4, שאת תשומת הלב שלהם חילקו בשפע..
ואת החופש לעשות מה שבא לי גם.

אחרי חצי שנה עם רמי מאסתי בו ובתשומת הלב החונקת שלו.. ואחרי שבוע של געגועים
לתשומת ליבו שנעלמה. כבר לא נשאר ממנו כל זכר.

התחלתי לשים לב קצת יותר למה שהולך וקורה סביבי, כל הבנות מהכיתה כבר קנו חולצות עם
מחשוף.. שרבבו שפתיים, ופנטזו על שמיניסטים.אני הייתי ילדה, ממש בגדר תפאורה.
מהנהנת כשאמרו שההוא מושך, והטוסיק של זה סקסי בטירוף. אבל בעצם זה לא ממש עניין
אותי.גם לא למדתי,בעצם לא עשיתי הרבה. רק העינים שלי עבדו בלי הפסקה. אהבתי ללמוד
אנשים, לבחון אותם, לדבר איתם,לפלרטט איתם בבתוליות, בנים כבנות.לא קרה לי שום דבר
מסעיר בחיים. היה לי משעמם! משעמם לקום,משעמם לישון,משעמם בכיתה ובהפסקה. החברות
שלי נראו לי סוטות מידי, וכשחברה מהכיתה גילתה לי בסוד ששכבה עם החבר שלה. סלדתי
ממנה והתנתקתי מהן לגמרי. עכשיו שהייתי נטולת חברות התקשרתי לרמי.. בלי הרבה הצגות
ופוזות הוא קיבל אותי בחיבוק אוהב.הייתי כלבה אני מודה. כמו נרקומנית בקריז חיפשתי
לי מנת תשומת לב זמינה. אז חזרתי לרמי כמו מפגרת וחודש אחרי זה כבר חזרתי להיות
ילדה משועממת.. כנראה שהעדפתי שעמום על פניו המתלקקות של רמי. חודשים אחדים המשכתי
בשעמומי עד היום ההוא שהכרתי אותה..

היא.. לא יודעת איך לכתוב הכל בזכותה, או הכל בגללה.

אבל הכל התחיל מדפנה!



דפנה הייתי ילדונת,קטנה,רזונת.בעלת פנים מאורכות ושפתיים בולטות ואדומות.קצת זנותית
אבל הרבה ילדה.כבר ביום הראשון שהכרתי אותה, השתפכה בפניי, שהיא אוהבת בחור אחד שלא
מחזיר לה אהבה..סיפרה לי סיפור צבעוני וגדול.. כמה שהוא יפה, כמה היא מתגעגעת. כמה
בכי ודמעות..שפתה ארסית אבל מחוכמת..אהבתי אותה מהשניה הראשונה. ובעיקר קינאתי בה
על כך שהיא אוהבת. אמרתי לכם. עד אז לא ידעתי מהי אהבה..דפנה הייתה הוכחה שאהבה
קיימת. ולהפתעתי גרה ובוערת בתוך בטנה של דפנה.עיניה ברקו כששפתיה מלמלו את השם שלו
"נאור".. כשסיימה לפטפט עליו, שאלה "ולך יש חבר?" "לא, נפרדתי ממנו לא מזמן." דפנה
הסתקרנה לדעת אם היא מכירה אותו ולהפתעתי, מתברר שכן! "רמי?? רמי עם העיניים
הירוקות? רקדתי איתו פעם סלואו באיזו מסיבה.. הציק לי עד שהסכמתי.." את המשפט
האחרון אמרה במעין התנשאות. ביטלה אותי ואת אהבתו של רמי אליי, והציגה אותו בתור
אחד שהתחנן לפירורי היחס שלה. למרות שדבריה צבטו בליבי, לא ייחסתי לכך חשיבות. רמי
היה האחרון שעניין אותי. דפנה ואני פיטפטנו עוד קצת,ואז לפני שהלכה נישקה אותי
ושאלה מה אני עושה ביום שישי "אני שומרת שבת.." הסברתי לה "אם בא לך סתם לשבת לדבר
בכיף!" המבט של דפנה שאני עתידה להכיר בתור ה"מבט החושב" קפץ לביקור.. היא כיווצה
את עיניה ושתקה לכמה שניות "בואי נפגש בספסל.." אמרה בסוף והצביעה על ספסל כמאה מטר
מאיתנו. קרוב לבית שלי ושלה.. היססתי..לאן אלך איתה? ילדה שאני מכירה בדיוק שעתיים?
למרות שאז כל יום שישי שלי זעק "שעמום!!" והצעתה הייתה מפתה.. חשבתי אולי אבא לא
יאהב את זה?! כאילו קראה את מחשבותיי קפצה ואמרה "מה כולך התבלבלת? מה שאלתי אותך?
אם בא לך להתחתן? נו תבואי יהיה כייף אני אכיר לך את נאור.. נו את באה?!" צחקתי
ונפרדנו לשלום. כל הדרך ניסיתי לפענח, כהרגלי את הבחורה שישבה איתי בשעות האחרונות.
אני!! שאהבתי ללמוד ולבחון אנשים. נתקלתי בבעיה קטנה.. היא הייתה קצת קשה לפענוח.
משהו בה שידר לי אי נוחות אבל ביטלתי את עצמי במהירות. ורצתי הביתה. אני מאחרת בחצי
שעה ואבא שלי, ידעתי, עומד לרצוח אותי!