לאחד שכבר לא שלי...

אני פשוט יושבת כאן וכותבת אליך


 אך את המכתב הזה כנראה שלא תקבל כי למרות שחשבתי שאני חזקה פשוט אין לי את האומץ לתת לך אותו ולאפשר לך לדעת עד כמה הרגש שלי אליך כנה.


לפניך עוד הצלחתי לקום לאסוף את כל השברים ולהתחיל לבנות הכל מחדש כמו ששמים לבנה אחר לבנהכך לקחת חתיכה ועוד חתיכה והרכבתי את הלב חזרה.


אבל הפעם אני פשוט לא מצליחה התייאשתי נפשי כואבת הראש כל היום מלא במחשבות עליך, על הרגעים היפים שהיו בינינו אך לעולם לא יחזרו,כי לאהבה הזו כבר אין סיכוי לדבריך.


כל יום אני פשוט לא רוצה להתעורר ליום חדש, אין לי דבר שיגרום לי להרגיש שהנה עוד יום מושלם הגיע, כשאתה הלכת ההרגשה שיבואו ימים טובים פשוט נמוגה.


אולי זה ישמע כגחמה של נערה בת 17 כי הרי מה כבר אני מבינה בחיים שלי ורק התחלתי לחוות,אבל אני מבינה את העוצמה של הרגש ששוכן לי בלב.


מעולם לא נתתי לאיש לגעת לי בכזו צורה בנשמה, כל שנייה שעוברת רק מחזקת את הכאב ששובר לי הלב, רק מעצימה את הבדידות ורק מגבירה את הרצון למגע שלך שהקנה לי שלווה כמו שלא ידעתי מעולם.


אם רק היית שומע את קריאותיי בשמך בלילות,אם רק היית מוחה את כל הדמעות שבלילה מגיעות,אם רק היית נותן סיכוי לאהבה הזו הייתי מצליחה לקום ולהינות מהחיים כפי שאני אמורה.


אך דבר מזה לא קורה,זה נחלום שלעולם לא ימומש עוד מעט תיהיה כל כך רחוק ממני,תיהיה חשוף ופגיע ואפילו את הזכות להתגעגע אליך לא תיהיה לי אתה כבר לא שייך לי כפי שרציתי,לעולם לא תסתכלעליי בצורה שבה נהגת להביט בי והמגע של שפתיך על פניי לעולם לא יחזור.


הלוואי והייתה לי היכולת לגרום לך להבין כמהשאני אבודה בלעדיך, כמה שאני מאמינה בך וכמה הייתי עושה עבורך לו רק היית מסכים ולוקח.


לא הצלחתי לגרום לך להרגיש את האוש רשתמיד רצית ולא נתתי לך להרגיש את האהבה אבל תאמין לי שאהבתי עדיין אוהבת.


אני לא יכולה להבטיח שלנצח אוהב אותך כי גם לנצח יש סוף ומה כבר אני יכולה לדעת החיים זורמים להם במהירות ואנשים משתנים, אך כל מה שאני יכולה להבטי חזה שכרגע אני אוהבת אותך ורק אותך ולבקש סליחה על זה שלא ניצלתי את ההזדמנות וגרמתי לך להרגיש נאהב,אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור הייתי משנה הכל ומחזירה אותך אליי אל תוך חיי... אילו רק יכולתי


שלך


בת אל