והיא קוראת לעצמה חברה הכי טובה...

הוא עמד מולי, עמד וחייך. את אותו חיוך שנכנס לי ללב מהפעם הראשונה שראיתי אותו.

הוא כזה יפה שהוא מחייך...הוא מיוחד! הוא גורם לי לבכות.. הוא גורם לי להתרגש!

ראיתי אותו והבנתי למה אני אוהבת אותו ולמה את כל חיי אתן רק לו.

חשבתי קצת על השפתיים שלו שנגעו בשלי..התגעגעתי לרגע הזה אבל אין לי מה לדאוג הרגע יחזור כי הוא שלי...

עוד יום עבר, יום רגיל, תוך כדי הליכה לבית הספר חשבתי מה יקרה עם האבד אותו, מה העשה עם לא הראה אותו, מה היו חיי בלעדיו... הגעתי לבית ספר נכנסתי לכיתה מאושרת ומחכה לראות אותו ואז ראיתי אותם שמה בפינה. לא ידעתי מה לעשות עם לצחוק או עם לבכות. זה היה כל כך פוגע כל כך רע.

הוא אוחז בידה והיא בידו הוא מנשק אותה והיא אותו הוא שלה והיא שלו... אותו רגע כבר כלום לא חשוב חברה הכי טובה זה ערך אבוד, האהבה שלי איליו זה רגש לא חשוב. הוא ראה אותי והתחיל לגמגם ניסה להסביר שהוא מצטער שזה לא בא מימנו שזה לא יוזמתו שהיא זאת שמשכה אותו שהיא ראתה אותי וחייכה והיא קוראת לעצמה חברה הכי טובה...