מפחדת שיחלוף הרגע...

מספיק רק להגיד את השם שלך לידי, כדי שלי, יימרח חיוך טיפשי על הפנים. למרות שממילא רוב הזמן אני מחייכת, זה לא אותו חיוך... חיוך כזה, מאוהב, מאושר, חיוך שמתקשה להאמין שאני סוף סוף איתך, אהבה שלי :] אחרי כל מה שעברנו כדי להגיע לרגע הזה, אני צובטת את עצמי לפעמים כדי להיות בטוחה שזה לא חלום, שהאושר הזה שאני מרגישה אמיתי, שאתה באמת כאן לידי. וכן הצביטה מורגשת אני ערה, ואתה כאן לידי, אוהב אותי, אני בטוחה ואני, אוהבת כמו שמעולם לא אהבתי, לא יודעת איך פעם אצטרך להתרגל למצב אחר, שכבר לא תהיה שלי, לא יודעת מה אעשה כשמתי שהוא כבר לא תהיה כאן, תאהב אותי, תחבק ותיתן לי את כל החום האהבה והאושר שיכולים להיות. לא יודעת אם אוכל לחיות בלעדייך, בלי כל הטוב הזה, מפחדת להתרגל לחיות בחלום הזה, להפוך תלותית, מפחדת שמתישהו זה ייגמר. ורק הפחד הזה הוא שמונע מהכל להיות לגמרי מושלם...