האם הוא אוהב אותי? [פרק 15]

צחקתי וחיבקתי אותו שוב וחזק נורא, חנקתי את הבן אדם.

"לך אליה!"

הוא הפסיק לחייך:"מה עם שי?"....

הסתכלתי על ערן בזעם:"תשאיר אותו לי."

חיבקתי אותו יותר חזק ואמרתי לו באוזן:"עכשיו, לך!"

ערן יצא עם נשיקה בלחי ואני שכבתי על המיטה - כולי הירהורים...

לפתע אני שומעת את אימי צורחת:"האוכל מוכן!!!"

-----------------

לערן לקח ימים לדבר עם עדי, ואני הייתי מאושרת עם גיא...הוא לימד אותי איך לשחק
מעולה בפול..ואיך לשחות כמו שצריך..למרות שיש לי פחד עמוק לטבוע וציחקקתי
איתו..הואמדהים.

כבר שבוע עבר וערן - ישר התקשר אליי, אחרי שהוא תפס סוף סוף את עדי.

ערן:"אני חייב לדבר איתך, זה לא לטלפון."

אני באיטיות מפחידה:"אוקיי, בוא אליי..."

עברו כמה שעות..

והוא הגיע אליי..

ישבנו בסלון, אף אחד לא היה אצלי בבית אז דיברנו..

"מה יש?" שאלתי...הוא שתק והסתכל עליי מוזר..

"עדי.." הוא בסוף לחש..

"נו, תדבר." כמעט צרחתי.

"עדי דיברה איתי..." הוא כמעט נחנק...השתעל והמשיך להסתכל עליי מוזר..

"ומה היא אמרה?היא סיפרה לך מה לה ולשי?" שאלתי תוך כדי קירבה בספה..

הוא לפתע מתחיל לצחוק ולהיראות מאושר..."היא סיפרה לי שהיא נישקה את שי בכוונה
תחילה...כל הפגישה שלך עם שי בגן היה מתוכנן כבר מהמסיבה שלה.."

"אני לא מבינה כלום." לחשתי.

"את עיוורת וגם קשת הבנה.., שי תיכנן את הכל.

עדי באה לגן לראות מה קורה בינך לבין שי אבל אז היא גילתה שאת לא מנשקת חזרה את שי
אז היא כאילו גילמה את הדמות של 'היזיזה של שי' כדי שאת.." הוא הפסיק והסתכל
עליי..כאילו מחכה שאני אקלוט.

"כדי שאני אקנא לו?" התחלתי לצחוק כמו מטורפת...

"ברגע ההוא - הוא לא הצליח ממש להוציא קנאה מצידך אבל עכשיו את דיי מקנאה לו...לא?"
הוא חיך אליי..

"אני לא רוצה לשקר, אני עדיין מרגישה משהו חזק כלפיי שי - אבל אני מתחילה גם לפתח
רגכשות כלפיי גיא - ואם מי שאני נמצאתת כרגע זהו גיא!" חייכתי בחזרה - אבל דיי
בעצבות.

....למה אני חייבת להרגיש ככה כלפי שי עדיין?...

"טוב, ערן, בא לך ללוות אותי לגיא?" קבעתי להיפגש איתו...

"אני מקוה שהבנת משהו חזק וגדול שאני הבנתי מצד שי..ובואי כבר.." הוא משך אותי
לכיוון הדלת..

לפתע אני שומעת את פעמון הדלת...מישהו מחכה שם..

אני פותחת את הדלת וכולי בהלם..

"מה אתה עושה כאן?"





ההמשך יבוא......