האם הוא אוהב אותי? [פרק 14]

הסתכלתי עליו בהלם:"מה היא אמרה?"

ערן השפיל את מבטו לריצפה ואמר בצרידות:"שאכזבתי אותה...שאני כמו כל הבחורים שהיא
הכירה עד עכשיו."

ודמעות הופיעו מתחת לעיניו של ערן, אני חיבקתי אותו כל כך חזק ואמרתי בקלילות:"אז
כנראה היא התגברה עליך דיי מהר..כי מתברר ששי היזיז שלה.."

אוי, שיט! לא הייתי אמורה לומר את זה..

ערן הרים את מבטו אל עיני והסתכל עליי בהלם:"מה?"

-------------------

התרחקתי מערן כמה שיותר, הסתכלתי מבעד לחלון חדרי..

מילמלתי:"שיט..שיט..שיט.." ונענעתי את ראשי.

ערן סיבב אותי ביד אחת חזקה אבל עדינה..."אני לא מבין - היא יזיזה של שי?ממתי?"

"אני ממש אבל ממש לא יודעת...הלוואי ויכולתי לנחש לפחות."

דמעות הופיעו בעיניי, נשכתי את שפתיי כל כך חזק..

לפתע ערן הוא היה התומך בענין במקומי...חיבק אותי ואמר:"שש..דיי..שי הזה לא יודע מה
הוא מפסיד, ואת יש לך כבר את גיא שבאמת מראה שאכפת לו ממך.

את לא זקוקה לו!" ומתוך החיבוק הוא ממשיך ללטף את שערי באיטיות.

הדמעות שהתפרצו לא היו שוות אפילו את היריקה ששי היה מקבל אם הוא שם לב כמה כאב הוא
גורם לי.

אני כלכ ך מבולבלת, אני מחבבת את גיא, אני רוצה אותו, והכל הדדי אבל שי - שי עדיין
משתלט עליי, על ראשי, על רגשותיי ועל ליבי.

זה קשה, כלכך קשה.

"אני רוצה לשכוח ממנו...בבקשה, ערן...עזור לי."

ערן קיבל את נישקתי על לחייו וחיבק אותי יותר חזק:"גם אני רוצה."

ואני עדיין לא הבנתי מה...

"אני חושבת שכדאי שתלך לדבר עם עדי, אתה זקוק לתשובות - וגם היא.תן לה אותן - היא
תתן לך גם." אמרתי, לא יכולתי מבלי לגמגם מעט.

"אני לא יכול...אבל...טוב, אני אנסה..אני לא מבטיח דבר."

הוא גם גימגם וגם לחש - אבל קלטתי את דבריו.

"אתה לא מרגיש שום דבר כלפיי ענת, נכון?" ננעצתי בעיניו מתוך ניחומים ורחמים והוא
הגיב לי באותה צורה..

"אני מחבב אותה, היא מוכשרת והיא נחמדה, אבל כמה אפשר לומר לאדם שאתה אוהב אותו
כשהוא בכלל לא מתייחס אליך?" ערן התחיל להתלונן..

אז היו להם בעיות במערכת יחסים שלהם..עדי וערן..הזוג "המושלם"

דמאט.

"עדי אוהבת אותך, היא הראתה לי את זה תמיד אפילו היום!" חייכתי אליו

הוא חייך בחזרה:"באמת?מתי?"

צחקתי..ואז נזכרתי..הפסקתי לצחוק..

סיפרתי לו בפרטי פרטים מה קרה עם שי ואיך נפגשתי במקריות עם עדי..

ואז אמרתי לו את הסוף שכמה היא מקנאת לו..ערן חייך באושר ואמר:"ידעתי שזה הדדי!"

צחקתי וחיבקתי אותו שוב וחזק נורא, חנקתי את הבן אדם.

"לך אליה!"

הוא הפסיק לחייך:"מה עם שי?"....

הסתכלתי על ערן בזעם:"תשאיר אותו לי."

חיבקתי אותו יותר חזק ואמרתי לו באוזן:"עכשיו, לך!"

ערן יצא עם נשיקה בלחי ואני שכבתי על המיטה - כולי הירהורים...

לפתע אני שומעת את אימי צורחת:"האוכל מוכן!!!"



ההמשך יבוא...