למרות שלא תקבל את המכתב הזה בחיים אני מקווה שתבין את זה

ערן,


אתמול שלקחת אותי לדבר הבנתי כל מה שאני מרגישה אלייך


זה באמת התחלה של משהו, ומצד אחד ישר אמרתי לך כן


אפילו בלי לחשוב.


כי אני יודעת שזה מה שהלב שלי רוצה שאני יעשה, אבל זה לא מהשכל שלי מסכים איתו.


גם אם אני כל כך רוצה אותך ואתה אותי, זה לא יילך בינינו, וכמה שזה כואב לי וזה כואב המוןן!


זה פשוט לא יילך..


אני מוצאת את עצמי יושבת ובוכה על חמש שנים שמפרידות בינינו, הייתי מעדיפה להוולד כמה שנים לפני,


כדי שלפחות תצ'אנס הזה יהיה.


אני יודעת שאמרת שתחכה לי אפילו 10 שנים אם צריך , אבל זה לא העניין,


כרגע החמש שנים שמפרידות בינינו הם משמעותיות ביותר..


אתה יודע כל כך הרבה דברים שאני לא יודעת.


יש לך כל כך הרבה דברים לקבל, וביניהם דברים שאני לא אוכל להציע לך.


אתה בצבא כל הזמן, אין לי דרך לראות אותך הרבה, וזה משגע אותי


כי אני רוצה אותך, ומהפעם הראשונה שראיתי אותך רציתי,


אתה לא יודע כמה, אבל באמת שרציתי..


אתמול שניגנת בגיטרה וסיפרת על שרון, החברה שהייתה לך שנתיים וחצי, זו שוויתרת בשבילה על כל הרבה דברים


ונהיית בגללה בדיכאון שנה וחצי, אחרי שהשמעת לי תשירים והכל , ראית איך בכיתי, איך ריגשת אותי.


באותה שניה עלה לי בראש כמה אני רוצה לקום ולחבק אותך ולנשק אותך ולתת לך את כל האהבה שיש בי


כי היא מגיעה לך, ועוד איך...


עכשיו אחרי ששמעתי על מה שקרה עם שרון וכל כך כעסתי ובכיתי עכשיו אחרי ששמעתי ונרגעתי,


אני מבינה שאם נהיה ביחד יקרה לנו אותו דבר.


אני לא יכולה להציע לך הרבה דברים, ואתה אולי אומר שלא תחפש אותם אצל בחורות אחרות,


אולי זה נכון אולי זה לא, אבל כל כך הרבה דברים יקרו בשנתיים שלוש שבהם תחכה לי


ואני לא בטוחה שאני יוכל לעמוד בכל זה.


אתמול שניגשת אליי זה היה נראה לי כמו חלום שהתגשם כי אני באמת רוצה אותך.


אבל שוב, זו משאלה של הלב, והמוח מסרב לקבל אותה.


אתה אף פעם לא תקרא את המכתב הזה, אבל תדע שמה שאתה גרמת לי להרגיש ביומיים בלבד


אף אחד אחר לא יגרום לי להרגיש,


ואם הייתי בטוחה שתחכה לי , הייתי מבטיחה לך שאני אוהבת ושאני אוהב אותך לעולמים..


אוהבת אותך תמיד ובהצלחה בהמשך




"כאן דרכינו נפרדות"