מילים שלא נאמרו

המון מילים היו צריכות להאמר המון מילים בלי משמעו גדולה.. ורציתי כול כך לומר לך כול מה שקורה איתי מה שמרגישה כבר הרבה זמן אבל לא יכולתי עד שכבר היה מאוחר מידי.


ועכשיו , עכשיו אתה כבר לא פה ממזמן כבר הלכת ואני מנסה לשכוח מנסה להתייחס אליך כמת אבל תסביר לי תסבירו לי איך אפשר שאוהבים כול כך אך אפשר שהלב לא מוכן עדין לשכוח שמסרב להקשיב למוח.


היו אלפי מבטים היו עניים שאמרו אהבה אבל המילים לא נאמרו המילים החשובות שיכלו לשנות את גורלנו לא נאמרו וכבר לא יאמרו עוד...


אני לבד בלעדיך קצת חשוך לי פה מרגישה בתוך הלב ריקנות נוראית כי אתה השארת בי מקום ריק מקום של כאב רב מקום קר ועזוב. ממזמן כבר החלטתי אותך לשכוח אבל זה קשה אי אפשר ברגע לשכוח הכול את המבטים העניים הרגשות הרגעים הזכרונות אותך...


כשרואה אותך אומרת לעצמי לא אסתכל לא הרגיש אבל אני לא שולטת בזה אי אפשר לשלוט באהבה אי אפשר לקבוע מתי לאהוב ומתי לא אם זה היה כך לא היה כואב כול כך לא היה נורא כול כך.


אני עדין אוהבת למרות שכול יום משקרת לעצמי שכבר שכחתי ולא אוהבת יותר זה רק העמדת פנים כדי לשרוד כדי להחזיק מעמד בלעדיך, כבר הרבה זמן שלא התראינו ואין יום שלא חושבת מחכה לרגע שהראה אותך לא רוצה לחכות לצפות אבל קשה , קשה לי כול כך...


חלק לא יבינו ואפילו יגידו שזה שטויות מה אני אומרת ויש חלק שמרגישים כמוני שיודעים את ההרגשה את התחושה הזאת שרוצים הכי לשכוח לא לאהוב עוד אבל אז שאני פוגשת אותך הכול חוזר להיות.


אני מאחלת לך שתהיה מאושר ולי אני מאחלת שאשכוח אותך אבל באמת בלי העדמת פנים