האם הוא אוהב אותי? [פרק 12]

"בזמן שהתקלחתי...את היית שקועה במחשבות..." הוא דיבר באיטיות..מלטף לי את
השיער..ומחייך חיוך זדוני "עליי, הא?"..

הוא מנשק את שפתיי, ואני מניחה את ידי על חזהו, עוצרת אותו – "גיא, יש לי משהו לספר
לך..שהייתי ממזמן צריכה לעשות זאת.."

גיא עדיין מחזיק אותי בזרועותיו ואני עם ידי על חזהו, כאילו בולמת אותו, עוצרת את
הקרבה הזו אליו...ואני רק מביטה בו באותו זמן עם פחד טיפשי.

גיא לפתע מסתכל עליי כועס ואומר לי: "אני רואה, איכשהו זה מקושר לשי..."

הוא לא שואל...הוא פשוט...יודע!

איך הוא אף פעם לא טועה???

------------------------

"כן..זה בקשר לשי..." נאנחתי

"נו, מה קורה איתו עכשיו?" גיא התרחק בעצמו , כנראה שהוא כבר לא זקוק לקירבה שלי
כשאני מדברת על שי.

"אתה זוכר את השיחה הקצרה שלי ושל שי אתמול בלילה?" חייכתי בפחד..בוודאי שהוא
זוכר!!!איך לא..

"כן, זוכר, זוכר..." כבר מתחיל להיות מיואש, הוא עד כדי כך שונא את שי?או את העובדה
המטופשת שאני דלוקה על שי ככה?אבל...טוב, אין אבל.

"אז בשיחה הזו הוא אמר לי שהוא מחבב -" עצרתי כששמעתי את צילצול הטלפון בבית..."אתה
לא מתכוון לענות?" שאלתי בהיסוס..

גיא פנה לטלפון וענה:"הלו?".."כן..".."מה אתה אומר.."..."כן, היא כאן..שנייה.." הוא
מרים לי את הטלפון ולחש:"ערן."

אני בפרצוף ציני..."ערן?" - בטוח קרה משהו..אוי,הפרידה שלו מעדי..בטח הוא מרגיש
זעווה - הוא כ"כ מאטוהב בה.

גיא מהנהן ואומר:"נו, תעני לו.." אני לוקחת את הטלפון ועונה:"הלו?"

ערן צוחק בהיסטריות:"מה העניינים, אחותי?"..

אני בלחץ:"הכל טוב, מה קורה איתך, בן אדם?"

ערן לפתע נשמע האדם הכי דיכאוני בעולם:" חרא, אין לך מושג מה עובר עליי, אני שונא
את עדי - פשוט שונא אותה!"

אני מגמגמת:"ממ..מה?לל..ממ..ה..?" - אני בטוחה שיש לו סיבות.

ערן:"אני צריך לדבר איתך, זו לא שיחה לטלפון. וחוץ מזה, אני בטוח שגיא לא רוצה
לשמוע ממך שאני במצברוח מסריח."

אני:"אוקיי, מתי אתה רוצה לבוא אליי?"

ערן:"אני יכול היום?"

אני:"כן.."

ערן מכחכח:"אבל רגע, באיזה שעה את יכולה?"

אני עונה:"אמממ...מה השעה עכשיו?"

ערן:"2 וחצי.."

אני:"אוקיי, אז תהיה אצלי ב3 וחצי, משהו כזה.."

ערן:"סבבה.ביי ותמסרי ד"ש לגיא."

אני:"אחלה, בביי." ניתקתי - מה לעזאזל עובר עליו?...אני מתחילה לדאוג..אבל היחסים
בין עדי לבין ערן היו כאלה פלאים..היו מושלמים!למרות שידעתי שאין כזה דבר -
"מושלם"...

שי.....הוא הפריד ביניהם?לא, עדי אמרהשזו אשמת ענת...

יואו, כמה שהם מתוסבכים.

אני מחזירה את הטלפון למקומו..ואומרת לגיא:"הוא מסר לך ד"ש.."

גיא מסתכל עליי באדישות:"בסדר...אבל מה הוא אמר?את התחלת לגמגם.."

אני שותקת לרגע..אני כלכ ך דואגת..מה נסגר עם עדי ואיתו???ואיפה שי נכנס לתמונה??

גיא מרים את הפנים שלי כדי שאני אביט בו רק בהחזקת הסנטר שלי מולו ומדבר בזעם:"למה
את שותקת?"

הורדתי את ידו מהסנטר שלי ואמרתי:"אני דואגת לו.."

גיא מגלגל עיניים:"למי בדיוק?"

אני מסתכלת עליו בכעס:"למי אתה חושב שאני מתכוונת?"

גיא מתקרב אליי ולוחש:"בהתחלה דיברת על שי..פתאום ערן התקשר..אז אני רק רוצה לדעת -
למי את בדיוק דואגת?"

אני מתרחקת ממנו ומפנה את גבי אליו:"בטח שלערן.." וקולי מתחדד..אני שונאת את ההרגשה
הזו - הפיקפוק הזה.."שי לא זקוק לדאגה שלי.." אני ממשיכה בעצב..

גיא מזיז את שערי ומנשק אותי בעורף ואומר:"למה את דואגת לו אז?מה יש לערן..?"

אני נרגעת על ידי נשיקותיו של גיא.."הוא פשוט מרגיש לא טוב." ופולטת אנחה כבדה של
עונג..גיא לפתע מחבק אותי..ידיו על הבטן שלי

"אז את צריכה ללכת עכשיו , לא?..כבר רבע ל3.." הוא חייך אליי ונישק את לחיי..אני
הסתובבתי אליו ועיניי ננעצו בעיניו..

"יש לי עוד כמה דקות..." חייכתי בחזרה חיוך זוהר.

והנחתי את שפתיי על שפתיו..