סתם משחק

מה שאני יספר לכם עכשיו אולי הולך להישמע כמו איזו טלנובלה אבל זו האמת העגומה
שלי חיי , לצערי.

אני כבר בת 17 וחצי ועדיין לא היה לי חבר אף פעם , תמיד התייחסתי אלזה כאל דבר
מיוחד וחיכיתי לאחד.

חוץ מבית הספר אני גם לומדת בשעות הערב .

השיעור הראשון בקורסים התחיל , הגעתי קצת חוששת , אני לא מכירה שם אף אחד, ואז
ראיתי אותו , הבטנו אחד לשני עמוק עמוק בעניים ופשוט הרגשתי אליו משהו שעדיין לא
יצא לי להרגיש , מן תחושה מוזרה כזו .

כך זה נמשך במשך כמה שיעורים :מבטים,קריצות, חיוכים זריקת ומילים ...

ובאחד השיעורים הוא ניגש אליי , התחלנו לדבר והוא הציע לי לצאת איתו , זה היה ברור
לשנינו שאני אסכים.

אסכמתי , הוא בא אסף אותי מהבית ולקח אותי למסעדה רומנטית לאור נרות

ואחר כך הלכנו לחוף הים וטיילנו , מיתר לומר שזה היה ערב פשוט מדהים והוא בעצמו היה
מדהים וכלכך חמוד והוא התייחב אליי כמו של התיחסו אליי מעולם

הערב נגמר (למרות שלא רציתי שיגמר) הוא החזיר אותי הבייתה והערב הסתיים בנשיקה על
הלכי בלבד.

יומיים אחר כך הלכתי אליו הביתה , היינו לבד, והוא הביא סרט רומנטי

שכבנו במיטה שלו , הנחתי עליו את הראש , הוא חיבק אותי וכך העברנו את הערב .

כשהסרט נגמר הוא הפנה אליי את ראשו הבטנו אחד לשני כלכך עמוק בעניים פשוט טבעתי
בעניים המקסימות שלו ואז הוא התקרב לעברי והתנשקנו, הנשיקה הראשונה שלי , זה היה
כלכך מתוק ועדין כולי רעדתי לו בידיים אבל הוא רק חיבק אותי ונישק אותי , הרגשתי
כלכך טוב .

זהוא כבר מאוחר , הוא החזיר אותי הבייתה ונפרדנו , לפני שנפרדנו אמרתי לו קודם כל
שאני לא מעונינת שידעו על זה , עדיין לא והוא אמר לי שאייך שבא לי והדבר השני הוא
שלא נוכל להתראות במשך כל השבוע כי יש לי בבית הספר מבחן חשוב.

במשךף השבוע שלא התראינו , היה קצת קשה אבל לא היה יום שהוא לא התקשר ודיברנו
בטלפון והוא אמר לי עד כמה שהוא מתגעגע אליי.

זהו היום בערב יש שיעור וכלכך התגעגתי קבענו שנקדים קצת וכך היה , הגעתי , הוא
עדיין לא הגיע , אז ישבתי עם כולם אחרי שתי דקות הבחנתי שהוא עולה במדרגות , מיד
עלה על פניי חיוך גדול , הוא עלה אמר שלום לכולם קרץ לי הניח את התיק וסימן לי לבוא
לצד , הוא הלך אחרי דקה הלכתי אליו והוא פשוט הדביק אותי לקיר והתנשקנו בכזה להט
ותשוקה , הוא רק חיבק אותי ונישק אותי ואמר לי עד כמה שהוא התגעגע אליי ולשפתיים
שלי ולריח שלי , פשוט לא רציתי שיעזוב אותי אבל השיעור התחיל , נכנסו , למדנו ואז
הגיעה ההפסקה הוא ניגש אליי ושאל אותי אם אני רוצה משהו לשתות כי הוא הוך על חברים
שלו לקנות , סירבתי והוא הלך .

אחרי שתי דקות הפלאפון שלו צילצל , וזו הייתה אמא שלו אז ירדתי מהר להביא לו את
הפלאפון ואז שמעתי הכל וכך זה היה:

החבר: " נו מה עם הכסף שלי"

הוא: " חכה חכה"

החבר" מה חכה כבר עבר הזמן ועדיין לא השכבת אותה"

יותר מזה לא יכולתי לשמוע הבנתי הכל עליתי בחזרה לכיתה אספתי את הדברים שלי והלכתי
, בדרך נתקענו אחד בשני והוא שאל אותי :"לאן את הולכת ולמה את בוכה" באותו הרגע
הרגשתי כלכך חלשה ושבירה ועניתי לו שכנראה הוא יאלץ להפסיד במשחק כי השחקנית הראשית
מתפטרת .

הוא ישר הבין ולא ידע אייך להגיב , דחפתי אותו בשארית כוחותי והלכתי הוא התחיל לרוץ
אחרי , ולחבק אותי אבל אני נגעלתי ממנו לא רציתי שיגע בי וביקשתי ממנו שיעזוב אותי
בשלב מסויים הוא התייאש והלך .

התחלתי ללכת , הלכתי במשך שעות , לא ידעתי מה אני עושה רק בכיתי ובכיתי , לא יכולתי
ללכת הביתה כי אז יתחילו שאלות ולא הייתי עומדת בזה אז הלכתי לחברה , מיתר לומר שכל
הדרך הפלאפון שלי צילצל אבל לא עניתי , הלכתי לחברה הכי טובה שלי סיפרתי לה הכל
והיא ניחמנ אותי וניגבה לי את הדמעות

מרוב שבכיתי נראה לי שהתיבשתי בשלב מסויים החלטתי לענות לו , עניתי לו בקושי ,
עדיין בוכה ורק הקשבתי אפילו לענות או לצעוק לא הייתי מסוגל , הוא אמר לי עד כמה
הוא מצטער והוא ניסה להסביר אייך הענינים התגלגלו והוא אמר לי שזה רק התחיל כמשחק
אבל זה השתנה .

הקשבתי והקשבתי ואז אמרתי לו " אם אתה מכבד אותי ולו במעט אני מתחננת אלייך אולי
לפגוש אותך אני אהיה חייבת בלימודים אבל בבקשה אל תדברי איתי ואל תפנה אליי ואל
תסתכל עליי " הוא ניסה להגיב אבל ניתקתי לו .

נירדמתי בלילה בוכה כשליבי מרוסק לחתיכות קטנטנות , למחרת הלכתי לבית הספר , היום
זה המבחן החשוב אבל לא תפקדתי כל היום ישבתי בצד עם הראש על השולחן משתדלת לעצור את
הדמעות פתאום נפתחת הדלת בכיתה ונכנס מישהו עם זר פרחים ענקיים , הסתכלתי עליו
וכשהוא הזיז את הפרחים הבחנתי שזה הוא , הייתי קצת מופתעת אך עם זאת הרגשתי צורך
לקום ולהרביץ לו .

קמתי אליו ביקשתי ממנו יפה שיכבד את הבקשה שלי ושילך אבל הוא הסתכל אליי במבט
החודרני שלו ואמר לי " זה כבר לא משחק , המשחק נגמר , תביני אני רוצה אותך אני אוהב
אותך באמת " זו הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי , כל העניים היו
מופנות אלינו , יצאתי איתו בחוץ לקחתי את הפרחים וביקשתי שוב עם דמעות בעניי שילך ,
הוא ניסה לחבק אותי ולנגב לי את הדמעות אבל הדפתי אותו מעליי אני פשוט נגעלת ממנו
אך עם זאת יש בי תשוקה , תשוקה שאף פעם לא הייתה לי לחבק אותו ולנשק אותו , אבל
השיחה שלו עם החברים שלו עדיין מהדהדת באוזניי .

בקיצור הוא הלך אני נכנסתי לכיתה זרקתי את הפרחים לזבל לקחתי את התיק והלכתי הביתה
לא יכולתי הייתי חייבת לבכות .

זהו מאז הוא ממשיך להתקשר ולטעון שהוא אוהב אותי והוא לא יכול בלעדי ושהוא מתגעגע
אליי והאמת גם אני מתגעגעת אבל אין לי בו אמון , אני לא יכולה לשכוח את מה ששמעתי ,
גם בשיעורים ,בקורסים הוא כל הזמן מנסה לדברי איתי

והוא מבקש סליחה והוא מנסה לנחם אותי אבל אני לא מסוגלת הוא שבר את ליבי , הוא
האהבה הראשונה שלי , האהבה הגדולה ביותר שיכולה להיות

וזהו לחייך אני כבר לא מחייכת , אני כל היום חושבת עליו ועל מה שחוינו יחד .

אני מקווה שיום אחד אני אוכל לסלוח לך , אבל עכשיו זה טרי מידי.



זהו תציעו לי בבקשה מה לעשות , להאמין לו או שלא

אני כבר באמת אובדת עצות

אני נמצאת עכשיו בתקופה נוראית בחיים בבקשה תציעו לי משהו בשביל לשפר אותם

אני מקווה שיום אחד אני אוכל לסלוח לך , אבל עכשיו זה טרי מידי





באהבה

נילי