סיפור אמיתי..חלק 13

בננות סורי שלא רשמתי הרבה זמן

כמו שאתן יודעות יש באלגן גדול בצפוןןןןן...

ואני גרה פה=

אז אין לי כ"כ זמן תסלחו לי אם הפרק יהיה קצרררר



"בעצם יכול להיות שאין טעם שאלך לישון אני אלמד כל הלילה ורק אחרי המבחן אני אלך
לישון ואשן במשך כל היום בכל אופן תודה שנשארת איתי בזמן שאכלתי היה כיף לדבר איתך"

"היי אל תשכח את העוגיות של שולה היא אמרה לי שהעוגיות מביאות מזל אז אולי הן יעזרו
לך במבחן מחר"

"אולי לא! לא שוב העוגיות של שולה אחרי כל אירוע משמח במשפחה שלה היא מביאה לנו
עוגיות ואומרת לי שהן מביאות מזל ומי שאוכל אותן מתחתן מהר מזל שהיא לא פה והיא לא
רואה שאני לא אוכל אותן"

"אבל הבטחתי לה להיות אחראית על כך שאתה תאכל מהעוגיות""לא נורא.. את יודעת מה...יש
לנו סוד משותף ר שלנו...את לא תגלי לשולה שלא אכלתי מהעוגיות ואני לא אגלה לה שלא
עמדת בהבטחה שלך בסדר?"

הוא שם לי יד על הכתף ואני הצטמררתי

"בסדר..אז להתראות ליאב" התקדמתי לכיוון הדלת אבל פתאום הסתובבתי למטבח ואמרתי לו"
אתה יודע מה? תן לי עוגיה אחת ככה שולה תראה שנשארו בקופסא פחות עוגיות וחוץ
מזה?..עם מזל לא משחקים"



יצאתי מביתו של ליאב

והלכתי הביתה..הייתי כ"כ עייפה..נכנסתי ישר למיטה.

עוד יום נגמר כ"כ מהר חשבתי לפני שנרדמתי.

מעניין כמה מה יעבור הלילה והיום שאחריו..וככה כל החופש..



הנרות המבהבים בחושך,המוזיקה ברקע ולחשושי האוהבים מסביב היו תפאורה מושלמת לפגישה
הזאת.

ישבתי ישר משתדלת להיראות נשית ובוגרת.

מלצר לבוש חליפה בדיוק כמו בסרטים ניגש אלינו והניח תפריט על השולחן, ליאב חייך
אליו ואסף את התפריט בידיו.

המלצר חיכה בנימוס בזמן שליאב הסתכל בזריזות בתפריט

"יין אדום?" שאל בקריצה

מה הוא לא יודע שאסור לי להזמין אלכוהול? חששבתי לעצמי..

לא הסכמתי לעצמי להיראות צעירה וחסרת ניסיון

"בשבילי רק מים מינרלים,תודה"

ליאב סגר את התפריט ופנה שוב למלצר

"כוס יין אדום בשבילי ובקבוק מים מינרלים בשביל הגברת" המלצר לא הגיב לקח את התפריט
ועזב את השולחן.

ליאב צחקק קצת ואמר"קטנה שלי,את היצור הכי מתוק שפגשתי"

לאפחד לא הייתי סולחת על הגדרה כזאת, לליאב כן. לפחות הוא הוסיף את המילה מתוק מיד
אחרי המילה המיותרת יצור.

ליאב כאילו קלט את שביעות הרצון שלי הניח את ידו על השולחן ופתח טת אצבעותיו מחכה
לכף ידי גם עכשיו מצאתי את עצמי מצייתת לבקשתו מניחה את כף ידי על ידו.

ליאב חייך אליי ואמר"התגעגעתי אלייך קטנה"

הלב שלי דפק כ"כ מהר..

רציתי כ"כ לענות לו להגיד שגמני התגעגעתי אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.

"חיכיתי לרגע הזה את ואני לבד...שנינו..יחד.." הוא אמר לי.

אין טעם לומר כלום חשבתי לעצמי זה סתם יהרוס.

חייכתי.

את החיוך המנצח שלי.

"את כל כך יפה"

"תודה" לחשתי

"אין בעד מה" חייך אליי ליאב.

המלצר חזר..שתינו קצת פטפטנו אכלנו גלידה עם קצפת...רקדנו היה מדהים.

"בואי נצא קצת החוצה"

ליאב לא חיכה לתשובה וכבר עמד מאחורי הכסא,כשהוא מצפה שאקום ואצטרף אליו הרעיון של
טיול רומנטי בין העצים באויר הצח מתחת לשמיים זרועי כוכבים נשמע מפתה ביותר.

היה חמים תוך המסעדה וכשיצאנו החוצה היה טיפה קריר..רעדתי קצת.

"קטנה שלי...קרלך? ליאב חיבק אותי.

"קצת" לחשתי בפינוק.

"ניכנס לאוטו?" שאל ליאב וכבר הוביל אותי לכיוון החניה.

ליאב פתח את הדלת האחורית חיכה שאכנס פנימה

נכנסתי הוא סגר את הדלת והצטרף אליי מהצד השני כשהוא סוגר את הדלת מאחוריו.

ליבי פעם בפראות הייתי מבולבלת נרגשת ונסערת.

ליאב הבין נשען לאחור ושם ידיים על הצוואר שלו

"אל תהיי בלחץ קטנה,לא יקרה בינינו שום דבר שאת לא רוצה.."

ישבנו בשקט מספר דקות עד שנשימתי חזרה לקצב הנורמלי והרגשתי בטוחה יותר.

"בואי אליי" שמעתי את ליאב והרגשתי את ידו אוספת אותי.

לאט לאט התקרבו הראשים...והתנשקנו.

לא יודעת כמה זמן התנשקנו...היה לי נעים...כ"כ נעים.

דלת האוטו נפתחה בפתאומיות אויר קר חדר פנימה

הרגשתי שאני נופלת אחורה

"ליאאאאאאב" ניסיתי להיאבק לאחוז במשו שמעתי קולות נפץ עמומים ויללה שחתכה את
האויר.

הראש שלי נחבט וכשפתחתי את העיניים מצאתי את עצמי מתחת למיטה בחדרי חוט הטלפון כרוך
סביבי

השמיכה לידי השעון הדיגיטלי שלח אותו אדומים זוהרים

4 לפנות בוקר,קמתי לאט התיישבתי על המיטה

ניסיתי לארגן את המחשבות,אני בחדר שלי,אין פה שום אוטו,ליאב לא נראה בסביבה אני
לבושה בפיג'מה.........חלמתי.

מערבולת של תחשובת אכזבה החמצה ואושר מילאו אותי..

ליאב לא ברח לי...אבל גם כל החלק הראשון לא קרה באמת..הצלחתי להרגיש את הטעם הגלדיה
עם ההקצפת על הלשון..את הנשיקה הכיפית. איך יכול להיות שזה היה רק חלום? התעטפתי
בשמיכה משחזרת את כל הרגעים הקסומים וחוזרת לאוירה הרומנטית.

רומנטיקה בפיג'מה=





להמשיך בנות?