פשוט טראומה..-חלק 2

כאן מתחיל החלק השני של הסיפור....

אחרי כל הזמן הזה שהייתי לבד..עבר עליי היום הכייי אבל הכייי מוזררר שהיה לי
בחיים!!יום שגם שינה לי את החיים...

והכל התחיל מהודעה אחת קטנה שהידיד הטוב שלי עמרי שלח לי..................





אני ועמרי היינו ידידים ממש טובים....

היינו רואים אחד תשני כל יום בבית ספר, מדברים בטלפון, נפגשים כל יום חמישי

בבית קפה כדיי לדבר..חחח מצחיק לחשוב שהוא היה מספר לי על חברה שלו לשעבר שהיה
מאוהב בה..ואני הייתי מספרת לו על החבר שלי לשעבר ועל כל התגליות שגיליתי עליו במשך
הזמן והדברים שעשה לי..

באמת שנכון, אולי אנשים אומרים את זה כל הזמן..אבל באמתתתת שלא היה לנו

ש=ו=ם ר=ג=ש אחד לשני...כלום!!!





ואז הגיעה תקופה שהיינו מדברים ממש הרבה..ונפגשים הרבה..

איזה יום אחד שבוע לפני הסילבסטר קיבלתי באמצע השיעור הודעה:



עמרי:"בואי בהפסקה לשיחה..טוב?"

אני:"חח מה? טוב.."



וזה לא אופייני הודעה כזאת..כי דיברנו כל הזמן איןן דבר כזה בואי לשיחה כי היו כל
הזמן שיחות!!!



בקיצוררר...באתי....ולא היה לו כלום להגיד חחח...כאילו הוא פתאום נהיה נבוך כזה...

מאותו רגע..פתאום היינו מוזרים..זה כאילו קרה פתאום משהו מוזררר ממש ששנינו לא
ידענו מה זה...פשוט הרגשה מוזרה!!

חשבתי שזה זמני..אבל אז בהפסקה השניה..זה שוב קרה! כאילו משהו השתנה..



נכנסתי לשיעור..ולא הפסקתי לחשוב על זה..כאילו אפילו לא הבנתי שאני רוצה אותו כי זה
לא היה נראה לי הגיוני!

לא הפסקתי לחשוב על זה אז שלחתי לו הודעה:

אני:"תגיד..אתה מרגיש שמשהו מוזר או שזה רק אני?"

הוא:"מסתומרת מוזר?? ואל תגידי לא יודעת.."



שיטטטטטט מתתי להגיד "לא יודעת"....אוף מה עכשיו????



אני:"אבל אני באמת לא יודעת חח..פשוט הרגשה מוזרה.."



התכתבנו כל השיעוררר...וגם בשיעור שאחרי זה...וגם בשיעור שאחריו....

לא הבנתי מה קורה לי...ואיך פתאום??!?! כל הזמן רציתי לראות אותו..כל הפסקה הלכתי
לאיזור שלו..ופשוט דיברנו עם כל בנאדם אפשרי חוץ מאחד עם השני..

זה היה כל כך מוזררר!!! ממש התביישנו אחד מהשני...אחרי ששנה היינו ידידים

ממששש טובים!!!הוא היה בא אליי..אני אליו...אז איך פתאום עכשיו??!?!



יום אחר כך כבר נהיינו חברים!!!=)))

זה באמת היה דבר כיפייי...דבר שעוד לא היה לי לפני...כי הרגשתי ליידו ממש חופשיה
להיות פשוט אני ולדבר איתו כמו קודם...פשוט עכשיו גם נמשכתי אליו והתחלתי לפתח
כלפיו רגשות...!!!



כעבור שבוע ככה..שהיינו חברים...התחילו הפחדים שלי...

במשך השבוע הזה שכחתי לרגע את כל מה שעברתי וכמה זמן לא נקשרתי למישהו!

ואז התחלתי ממש לפחד...לא יכולתי לסמוך על אף אחד יותר מדיי חוץ מעל עצמי..

וכדי להיות חברה של מישהו צריך לסמוך עליו...ואנחנו כבר לא ילדים קטנים..בגיל הזה
חבר זה דבר רציני..בנאדם שאני צריכה לסמוך עליו ב100%!

אבל לא הייתי מסוגלת...הרגשתי שאני עושה טעות או משהו.. פחדתי נורא שבקרוב מאוד
יימאס לו ממני..ואני כבר ייקשר אליו מאוד..ואז אני יפסיד גם חבר וגם ידיד..והלב שלי
לא היה בנוי לדברים כאלו אחרי שהוא כבר נשבר מאוד לפני....



נפרדתי ממנו....

הרגשתי חראאא עם עצמי...ידעתי שאני מוותרת על דבר מדהים שיכל לקרות..

אבל לא הצלחתי להתגבר על הפחד הזה שלי!!! אז פשוט הרמתי ידיים ונתתי לעבר שלי
ולטראומה שלי לשנות לי את החיים....



אחריי יומיים..שאני עוברת ליידו בבצפר ולא מחליפים מילה...אחרי יומיים שאני חוזרת
הביתה מהבצפר וחושבת איזה מפגרת אני שעשיתי את זה...פתאום אני מקבלת הודעה מפתיעה:

"אני קרוב לאיפה שאת גרה...אני רוצה להיפגש איתך ולדבר.."

לא זה לא היה עמרי.....



זה היה עדן החבר לשעבר!........................................







ימשיך פעם הבאה