כמו שד בתוך החשכה - חלק ב'

היא הבינה כמה שהמבט העיוור שלה עושה לו את זה, היא השתמשה בו. היא השתמשה בו
לשגע אותו, להטריף את חושיו.



אט אט התקרבה עם פניה לפניו. הוא היה מת לנעוץ את לשונו בתוך פיה כבר, אחת ולתמיד.
אך איך שהתקרב לנשקה, התרחקה מייד.



הוא ניסה שוב. היא כל כך הייתה חלומית, הוא היה חייב לטעום את טעמה שוב, אך ללא
הצלחה. שוב התרחקה.



ככה פיתתה אותו עוד מס' פעמים, עד שעלתה לו על כל העצבים ולא יכל להתאפק עוד. הוא
תפס את כל ראשה והצמיד אותו לקירבו בכוח. הוא דפק לה נשיקה. היא לא יכלה להתנגד או
לעשות דבר.



הם התנשקו שם בלהט, לא יכלו להתנתק זה מזו. האהבה לא דעכה, היא רק בערה יותר ויותר.
למרות שהתשוקה הייתה אדירה, התנהג אליה כל כך בעדינות, אחז בה בעדינות, לשונו
התחככה בשלה בעדינות. היא הייתה כל כך רכרוכית ושברירה, הוא פחד שתישבר לו בידיים.



הוא סינן תוך כדי שהוא התגעגע אליה כל כך..והמשיך בזממו.



היא הייתה כל כך טעימה, כמו סוכריה. הוא כל כך התגעגע לטעם המתוק הזה...הוא רק רצה
עוד.



לאחר שנראה היה כי נפתחו זה לזו מחדש, וכבר לא חוששים, אמר לה "תביאי שמיכה כדאי לך
לכסות את עצמך את לא רוצה שיראו מה אני הולך לעשות לך".



"מה אני הולך לעשות לך.." חזרה אחריו. "למה, מה אתה כבר הולך לעשות לי?" אמרה
בהתנשאות תוך הרמת גבה.



"את בטוחה שאת רוצה שאני יגיד את זה בקול? לא יודע, יש מישהו אצלך בבית, שלא ישמעו"



ואיך שפתחה את פיה לענות לו, השתיק אותה בביס אחד ואמר לה "תשתקי! תשתקי. רק תנשקי
אותי!"



העניינים התחילו להתחמם...הוא שלח ידיים למקומות קצת לא הולמים. לא בכוונה, מתוך
תשוקת הרגע.



הוא החל מנשק אותה בצווארה...יורד מטה עם לשונו, מענג אותה כל כך שהיא מחייכת תוך
כדי שנושכת את שפתה התחתונה. היא כל כך אהבה את זה. רצתה שהרגע יימשך לנצח.



אחר כך תפס בישבנה, ומשך אותה אליו. היא לא התנגדה. היא רצתה את זה.



נגע נגיעות רכות בכל גופה, טיפה מכל דבר. נהנה מהשלל, מהאוצר שמצא.



הוא לא יכל יותר הוא הרגיש את זה יוצא ממנו הוא היה חייבבב



הוא אמר לה "אני אוהב אותך".



היא לא השיבה לו חזרה.



לא היה לה מה.



תחילה נבהלה.



אח"כ שתקה.



ולבסוף קמה.



המשפט הזה כל כך הלחיץ אותה. היא לא ידעה אם יכולה להחזיר לו באותן מילים בחזרה.




היא החליטה שכנראה שזה לא יכול לקרות, עבר זמן רב, היא לא יודעת מה היא רוצה.



לכן משהבין את המסר, קם.



התקרב לכיוון הדלת...בצעדים קטנים ואיטיים.



הוא חשב שכל רגע היא תתחרט ותקרא לו חזרה בקולי קולות, בצעקה גדולה.



אך הדבר לא קרה.



הוא כל כך אהב אותה, שלא יכל להכריח אותה לעשות דבר שלא רצתה.



הוא רצה אהבה, היא לא ידעה אם היא עדיין חשה אותה כלפיו, ובכלל לא ידעה אם היא חשה
משהו.



לכן חייב היה לברוח משם, לא לפני שהביט מבט אחרון לאחור.



ואז,



יצא.



הוא הבין שהיא לא מוכנה.



עוד לא.