שנייה אחת זה מה שליבי מבקש.

הזמן לא פועל לטובתי, והאווירה בננו יותר עכורה מאי פעם אני שונאת לחשוב ולדעת
כי זה נגמר, אתה שהיית כל חיי ומה אני הייתי בשבילך, כשידעת וחשת שאני לא יהיה שם
יותר, באת וביקשת סליחה ועכשיו שאני באותו המצב, אין למי לפנות, יש לפניי קיר אטום
וזה אתה. בחודשיים האחרונים התחנפתי הייתי נודניקית ביקשתי סליחה מתי שטעיתי, אבל
אתה אי פעם עצרת וחשבת איפה טעית. אם בחודשים האחרונים הייתי נודניקית או להפך הכול
היה בשביל להתקרב אליך, אבל זה אתה שהרתיע אותי מלהתקרב אליך, לפני חודשיים חשבתי
שתבין שאף אחת לא תעשה בשבילך את מה שאני עשיתי בשבילך. אבל טעיתי במחשבה שלי,
ואולי עכשיו שכבר לא אהיה שם בשבילך תבין, כי הפעם אני באמת עוזבת והפרידה הזאת היא
סופית, נכון ברחנו זו מזה לא פעם אבל היינו חוזרים בסופו של דבר, אתה הטיולים שלך
אם החברים עשית, לאילת, אבל אני וויתרתי עליהם והעדפתי להישאר בבית ולחכות לך, בטח
אתה חושב שגם מחר אני יהיה שם וארים את השברים אבל הזמן לימד אותי לא לסמוך עליך,
שטעות לעולם חוזרת, ואתה עם הטעויות שלך לא הפסקת, והיום אני כאן, מצטערת על כך
שחיכיתי לאדם שבטח חושב שאני יישאר שם תמיד לצידו, כואב לי יוסי ששיקרת אלף פעמים,
ואני נתתי את כולי הלוואי זה לא היית אתה, כשאני חושבת איך התרוצצתי ובשביל מה?
היומולדת האחרונה שלך, כל היום מהבית לחנות הזו והזו, מידיד שלי שיעזור לי לערוך את
התמונות, והדבר היחיד שאתה עשית זה להתחיל אם בנות אולי זה תורשתי? האשמתי את עצמי
ותאמין לי, אני קפואה ולא יודעת באיזה מילים להשתמש