אהבה ממבט ראשון---סיפור אמיתי..!!

כתבתי את הסיפור שלי בשביל לחלוק עם אנשים כאב,דמעות,אושר

וכל מה שכרוך באהבה אמיתית...



זה התחיל בכיתה ה'...

אני וחברה שלי (מור) עברנו ביצפר...למדנו בביצפר רק לבנות

והחלטנו לפתוח דף חדש ולעבור לביצפר עם בנים...



כשהגענו להרשמה ראיתי אותו... עיניים מדהימות שיער מדהים חיוך כובש

וגובה?....כן...הוא גבוה..(אני די נמוכה...חח..)

קיוויתי שאני אהיה בכיתה שלו...

טוב...ביום הראשון ללימודים אני ומור נכנסנו לכיתה..

ואת מי אני רואה?...אותו את אותו בחור מדהים וחתיך...

ידעתי מאז שראיתי אותו שזאת אהבה...

אני ומור התיישבנו אחת ליד השניה ולא הפסקנו לדבר...(מור פטפטנית...וגם לי לא
חסר..)

חודשיים עברו ושום דבר לא קרה...המשכתי לאהוב אותו כמו שלא אהבתי אף אחד בחיי
(למדתי רק עם בנות...אז...חח..)

שמענו מהבנות שכולם הולכים להיפגש בקניון בשבוע הבא והחלטנו להצטרף...

שבוע אחריי...

התארגנתי רציתי להיות יפה..בשבילו...שישים לב אליי

הגיע הרגע ונפגשנו חיפשתי אותו בעיניי ולא ראיתי אותו...דרך אגב..קראו לו דניאל.

שאלתי מי יבוא...בשביל שלא יחשדו שאני מרגישה משהו כלפיו

ואמרו שהוא ועוד כמה בדרך.

והנה ראיתי אותו מולי כ"כ יפה כ"כ מושלם...ועברה לי בראש השאלה

איך ה' יכול לתת כ"כ הרבה יופי למישהו אחד?...ולמה הוא לא העביר לי כ"כ הרבה יופי
שאוכל להשתוות אליו...חחח...אבל בסך-הכל אני מרוצה..

חיכינו לאוטובוס הוא אמר שלום עניתי בחזרה

האוטובוס היה כמעט ריק חוץ מכמה זוגות...קינאתי בהם..רציתי גם לקבל נשיקות
חיבוקים...מדניאל...

הוא בא לכיוון שלי והתיישב...פשוט כך...התיישב...

ואתם לא תאמינו...

הוא שאל אותי מה אני חושבת על דנה...הבת הכי "מקובלת" בשכבה למרות שלא היה דבר כזה
כולם ידעו שהיא הכי "מקובלת"

אמרתי לו שהיא חמודה מצחיקה חמודה וכו'...כמעט בכיתי...

אח"כ הוא קם והלך להתיישב לידה ואז...הדמעות זלגו אני לא יודעת למה..פשוט כך..אני
יודעת שזה נשמע דפוק...כולה חודשיים וכמה ימים אני מכירה אותו ואני בוכה?...על מה
ולמה??

אבל הלב שלי...כאב...מור שאלה אותי מה קרה...לא עניתי לה..אמרתי לה שמשהו נכנס לי
לעיניים וכדי שהיא תאמין אמרתי לה לנשוף לי בעיניים (כאילו להוציא את מה ש"היה" לי
בעיניים)

הגענו לקניון ירדתי והתחלנו ללכת לכיוון הקולנוע..

בחרנו לראות את הסרט "50 דייטים ראשונים" התיישבתי ליד מור ובצד השני הוא ישב
לידי...באותו רגע רציתי פשוט לקום וללכת...אבל לא יכולתי מור יכלה לראות לי בעיניים
את הכאב ולכן נשארתי קפואה במקומי כאילו שאם אני אזוז מישהו יבוא ויכוון אליי אקדח
ופשוט ילחץ...

התחיל הסרט...

שמתי את היד שלי על המשענת...(יש רק אחת ליד כל מושב...למי שלא היה אף פעם
בקולנוע...חחח...)

והרגשתי את היד שלו...חמה..נעימה..הוא אמר "סליחה" והזיז את היד וגם אני עשיתי
כך...

הסרט היה טוב...רומנטי,מצחיק,ממש יפה...אתם לא מאמינים...בכיתי..

ואז דניאל אמר "וואיי את ממש רגישה אה?..." ואמרתי "לא..פשוט זה מזכיר לי משהו..."
והוא אמר "מה?" אמרתי "סיפור ארוך עזוב..."

בחזרה לבית התיישבתי והוא בא שוב והתיישב ושאל אותי "מה נראה לך...?...את חושבת
שאני צריך להציע חברות לדנה?"

אמרתי לו..."לא יודעת...תעשה את מה שאתה מרגיש.."

והוא אמר "אני לא כ"כ בטוח במה שאני מרגיש כלפיה"

אמרתי לו "תחכה...עד שתבין מה אתה מרגיש..."

והוא אמר.."תודה..ונכון בקולנוע?...מה היה ה"סיפור הארוך" שלך?..."

אמרתי "אין לי כוח להיכנס לזה...אז..עזוב..."

הוא אמר..."טוב..מה שאת רוצה.."

הוא המשיך להתיישב לידי כאילו הוא מצפה שאני אדבר,אגיב,משהו...ואז הוא אמר "את
אוהבת מישהו?" אמרתי לו "לא..למה?" הוא ענה "סתם..אני יודע שלא בכית בגלל הסרט...זה
דמעות מבנים"

ואמרתי לו "כן..אני אוהבת מישהו אבל אתה לא מכיר אותו..."

אז הוא אמר "טוב..בהצלחה..." ואמרתי "תודה.."

הוא המשיך לשבת ואז דנה באה והפריעה...אמרה "דניאל אני צריכה לדבר איתך.."

והוא קם והלך...ואז ראיתי אותו יושב לידה והם מדברים..שיחה ארוכה...

ואז...חרב עולמי...הם התחבקו והתנשקו..מולי...

הגענו לראש העין והייתי צריכה לרדת...הוא תפס אותי ביד ואמר "עמית...תודה...אני
ודנה חברים" ואמרתי לו "באמת?...מזל טוב אתם ממש חמודים ביחד..." שיקרתי..!! והוא
אמר "תודה" וירדתי...

הלכתי את הדרך לבית...זה נראה כאילו הדרך התארכה בכמה מטרים מוזר...חשבתי...

שהגעתי לבית נכנסתי לחדר וראיתי טלוויזיה...ראיתי סרטים עצובים שמעתי שירים עצובים
ובכיתי...

מאז...הרבה לילות בכיתי...

כל פעם בדרך לביצפר ראיתי אותם מחובקים מחזיקים ידיים והייתי שואלת את עצמי "למה
התאהבתי בו??מה יש בו שאין בבנים אחרים שאני מכירה?"

והתעצבנתי...

בסוף היסודי בסביבות השבועיים האחרונים מור סיפרה לי..."עמית את יודעת?... לפני
שדניאל ודנה נהיו חברים...דניאל אהב אותך"