סיפור אמיתי..חלק 11

"בעיקרון כל ערב אני אגיע הבייתה ואחליף אותך בלילה. ההורים שלי רוצים שעדי תהיה
כל הזמן עם מישהו, הם לא רוצים שהיא תישאר לבד..ואני חושב שאם הם בחרו בך זה כי הם
סומכים עלייך.."

"כנראה.." אמרתי.

"אז את צריכה להיות פה גם בערבים..אולי לפעמים כשאני ארצה לצאת בערב אני אבקש ממך
להישאר ואני אשלם לך בנפרד..בסדר?"

"אין בעיה" אמרתי לו..

"טוב" הוא אמר והסתכל בשעון שלו "אני חייב לוץ לטכניון יש לי שיעור ב10 אני הולך
להעיר את עדי כי אם לא היא תישן עד הצהריים"

הוא עהלך ואני התחלית להכין לה ארוחת בוקר..

סיימתי להכין וחיכיתי שהיא תבוא אחרי רבע שעה שהיא לא מגיעה

הלכתי לבדוק למה היא מתעכבת

באתי לעלות במדרגות ונתקלתי בליאב שיצא מהאמבטיה השיער שלו היה רטוב והיה לו ריח של
סבון הוא לבש עכשיו בגדים אחרים ואני חשבתי שהוא פשוט חתיך!!!!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"עדי קמה?"שאלתי אותו

"אני לא יודע..תבדקי.הערתי אותה אבל אולי היא חזרה לישון."

הוא המשיך ללכת ואני המשכתי להביט בו..הוא הסתובב והסתכל עליי..

"אני לא יודע אם אמא שלי אמרה לך אבל שולה העוזרת בחופש.היא תחזור לעבוד רק מחר
בבוקר"

"אני יודעת.."

"שולה תוכל להסביר לך הכל היא יודעת מה הולך פה יותר טוב ממני..והיא גם תבשל לנו
כדי שלא נגווע ברעב"

"אני יודעת קצת לבשל...אני יודעת להכין עוף בגריל....ופירה.."

ליאב נראה מופתע

"אני לא יודע לבשל כשאני רעב הדבר היחיד שאני יודע לעשות זה להזמין פיצה.."

צחקתי..

רציתי להגיד לו שאני אשמח להכין לו רוחת ערב בהזדמנות..אבל התביישתי=

"טוב אני חייב ללכת..אם אני לא אצא עכשיו,אני אפסיד את האוטובוס ואאחר לשיעור"

"ליאב! אמא שלך נתנה לי את המפתחות של הבית אבל אני לא יודעת מה שייך למה.."

"איפה המפתחות?" הוא שאל ואני הבאתי לו את הצרור.

הוא הסביר לי על כל מפתח ומפתח עד שהגיע למפתח שהוא לא יודע מהו אז ניסיתי להישמע
קלילה ולשעשע אותו קצת..

"אם אתה לא יודע אז גם אני לא צריכה לדעת נכון?"

אבל הוא רק משך בכתפיו..

"כבר נורא מאוחר..אני צריך לזוז" ויצא מהבית.

יום העבודה הראשון עבר מהר.

כשחזרתי הביתה בערב הייתי כ"כ עייפה חשבתי שזה יהיה קל..אבל כבר ביום הראשון הבנתי
שלא.

הבעיה הראשונה התעוררה בבוקר עדי לא רצתה לקום.

הי התהכה לצד השני וכיסתה את הראש בשמיכה ניסייתי לדבר איתה נסיתי למשוך את השמיכה
אבל היא לא ענתה ומשכה את השמיכה בחזרה.

בסופו שלדבר כשעדי הסכימה לקום סוף סוף מהמיטה הייתה השעה 10 וחצי וכבר הייתי
עצבנית כי ברכה ביקשה ממני לפני שנסעה שעדי תקום מהמיטה מוקדם.

עדי אכלה את הארוחת בוקר שהכנתי לה בשתיקה ואח"כ קמה בלי להגיד תודה אפילו.

קצת נעלבתי אבל היא מפונקת כזאת..

"אנחנו יכולות ללכת לבריכה....או שאם את מעדיפה מיזוג אפשר ללכת לקניון."

עדי קמה ויצאה מהמטבח היא נכנסה לסלון הקטן התיישבה על הכורסא מול הטלוויזיה
והעבירה ערוצים.

לא הבנתי למה היא מתנהגת ככה ולמה היא כועסת עליי..

המשכתי לנסות לדבר איתה היא לא ענתה לי..רק אחרי שעה הבנתי מה הבעיה איתה..

עדי אמרה שהיא כועסת כי היא גדולה ולא זקוקה לבייביסיטר וממש נעלבה שההורים שלה
ביקשו שאני אשמור עליה.

כאילו שהיא תינוקת בת 3.

היא חשבה שהיא מספיק בוגרת ואחראית כדי להישאר בבית לבד.

"אני יודעת אבל ההורים שלך רוצים להיות רגועים אני עושה את זה בשבילם לא בשבילך".

אבל עדי המשיכה לכעוס ניסיתי לחשוב על דרכים לרצות אותה.לא רציתי שהיחסים שלנו יהיו
ברגל שמאל,אחרת יהיה לי קשה לבלות איתה שלוש שבועות.

"את יודעת אני חושבת שאת צודקת בייביסיטר זה לתינוקות אם הייתי במקומך גם אני הייתי
נעלבת"אמרתי לה.

"בטח שיית נעלבת אבל זאת לא הבעיה היחידה" אמרה עדי.

נזכרתי שגם אני בגילה הרגשתי גדולה ועצמאיתת....

"מה עוד מטריד אותך?"שאלתי

"הם מתנהגים אליי כמו אל תינוקת,הם לא מרשים לי להסתובב לבד הם לא מרשים לי לישון
אצל חברה כשיש למחרת לימודים הם לא הרשו לי לנסוע לפסטיבל שנטיפי ולא מרשים לי
לנסוע לתל אביב עם חברה שלי והמשפחה שלה והכי הכי מרגיז אותי זה שהם שולחים אותי
לישון כל ערב בעשר כאילו שאני בת שנה".

"זה באמת מרגיז אבל אם זה מנחם אותך אז שתדעי שלמרות שאני מבוגרת ממך בכמה שני גם
ההורים שלי לא אוהבים שאני מסתובבת לבד וגם לי לא תמיד נותנים לישון מחוץ לבית כשיש
למחרת לימודים ואני חייבת להיות במיטה עד חצות"

עדי הקשיבה לי"אם גם אצלך זה ככה אז את בטח מבינה אותי ויודעת כמה זה מרגיז"

"אני יודעת ומבינה,אבל עכשיו ההורים שלך לא כאן..ני כאן ואם את שואלת אותי אין טעם
שאנחנו לא נעשה חיים ביחד יש לנו הזדמנות להנות בלי ההורים שיגבילו אותנו אז בואי
ננצל את הזמן".

עדי חייכה,זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שהיא התעוררה שראיתי אותה מחייכת

"יאללה,בואי נעשה את כל מה שאסור!" עדי אמרה וקפצה מהספה.