שטן

לפעמים בחיים יש רגעים קשים,

בהם הרגשות שולטים ולא המעשים,

לפתע נופל עלייך מטען של אכזבה,

אתה סופג עוד דחייה, מוחק עוד אהבה,

עוד חברות אחת שהושמדה,

בגלל אותה זונה, אותה הילדה.



היא עדיין תינוקת סכסכנית,

ילדה ארסית ונקמנית,

לא מסוגלת לראות את האושר של אחרים,

בלי לרצות להרוס, מייד בצעדים נמהרים,

מתערבת מסכסכת שואבת את השמחה,

לא מכירה לא מבינה את המילה סליחה.



היא ככה מתנהגת מבראשית הימים,

מאז שה' ברא את השמיים והירח, את הכוכבים,

ברא לו כפיל, עצום ונורא,

השטן שמו, והוא תמיד תמיד מחזיר בחזרה.

אליו יורדים האנשים הרעים,

אלה שלגן עדן לא מגיעים.



מהם הוא יוצר עוד דור חדש של שדים,

כאלה שמהעולם השמח את כל האהבה משמידים,

הורסים חברויות יפות וגם אהבות,

מעלימים עיין ממעלות חשובות,

בשנייה אחת בלי הרבה מחשבה,

מכירים לאנשים כה רבים את כאב האכזבה.



לא מסוגלת יותר להתמודד עם המצב,

הולכת לחתוך ורידים כאן ועכשיו,

אולי כשהכל יתמלא בדם, אדום וחם,

אלוהים יבין שהשטן את נקמתו נקם,

הוא סוף כל סוף החזיר לזהו שם במרומים,

על זה שהוא תפס את המקום הטוב, ואותו שלח למטה, מתחת לבניינים.



אז אלוהים גדול, בורא אדיר ונורא,

זה שהיה אמור לשמור עליי מכל צרה,

מה קרה לאן נעלמת?

איך את מקור כל האושר בחיים כך סיכנת?

למה נתת לי שוב להפצע ככה, עמוק?

למה לעזאזל אתה נראה מפה כל כך רחוק?