היית בשבילי הכל...

אתה היית בשבילי הכל. אתה היית החיים שלי, הלב שלי והנשמה, האוויר שאני מכניסה לריאותיי, ואולי אפילו הריאות עצמן, כי מאז שהלכת, כבר כל כך קשה לנשום.


אתה היית בשבילי האוויר, והאדמה, היית השמש שמאירה על חיי בכל יום מחדש, ומאז הלכת היא כבתה.


היית הירח, שנוטע בי תקוות בכל פעם שאני מביטה בו.


היית בשבילי הדשא הירוק ביותר, הפרחים הפורחים ביותר, והניחוח המתוק והנפלא בעולם.


היית בשבילי הכל, ועכשיו אתה לא כאן...


וכל כך רע לי, כי למי אלך עכשיו, כשרע לי כל כך ועצוב - אם לא אלייך?


ואת מי אשתף בשימחתי-אם לא אותך?


ועם מי אחגוג על כל הדברים הטובים בחייו? על הרישיון, על האוטו החדש, על הגיוס בדיוק ליחידה שרצית? אותה יחידה שלקחה לי אותך בשנייה אחת מקוללת..


אתה היית בשבילי הכל, ואתה עדיין. אתה נמצא בכל הפרטים בחיי, עד הקטנים ביותר. כל דבר שאני אוכלת מזכיר לי אותך, כל צעד שאני עושה, כל אדם שאני מדברת איתו. כל שנייה בחיים שלי מסתכמת במחשבה על החיים שלך. החיים הקצרים שלך. החיים שהיו...


וכואב לי כל כך, וכולם אומרים לי שהם מבינים. אבל הם לא.. אף אחד לא יבין אותי כמוך. אבל אתה כבר לא כאן יותר... אתה זוכר שפעם, ממש מזמן, דיברנו ואמרתי לך שפעם הדמעות היו מרטיבות רק את הכרית שלי, ועכשיו, כל כך טוב לי להרטיב כתף? אז יש לי חדשות בשבילך.. יש לי עכשיו יותר דמעות מתמיד, והכתף שלך לא כאן בשביל לספוג אותן, והכרית שלי רטובה מתמיד. הבטחת שתמיד תהיה כאן בשבילי-אבל אתה לא...


אבל הכי כואב לי, שאני נשבעתי תמיד להיות שם בשבילך, תמיד להיות איתך כשתצטרך אותי. ובטח אז, כשחדר לך כדור ללב, הזדקקת לי יותר מתמיד, ואני לא הייתי שם בשבילך. אני מצטערת כל כך... למרות שלמען האמת, אני קצת מקנאה. לפחות הכדור שחדר לך ללב הרג אותך מיד, אך הכדור בלב שלי, הורג אותי לאט לאט, ובהמון יייסורים.


נסיך שלי, אני אוהבת אותך, ותמיד אוהב! לא משנה מה יקרה.. אני בחיים לא אשכח אותך... רציתי לקטוע את חיי כששמעתי שהלכת, אבל אז חשבתי שוב, והחלטתי שאם לא הייתי שם בשבילך קודם, אני צריכה להיות שם עכשיו, ולהעניק לך את החיים שנלקחו ממך ברגע אחד מקולל. החיים שלי מוקדשים לך במלואם. אתה חי איתי בכל החוויות, ובכל הזמנים, הטובים והרעים כאחד. אני אוהבת אותך כל כך, ומתגעגעת...


תשמור עליי, בעצם עלינו, מלמעלה...