הספרדי שלי=-=-=-עצוב ביותר-=-=-=5

עוד פעם התנשקנו...



הוא נכנס לחדר וישב..

אני:מאמי אני רוצה לעשן...

הוא:לא...את לא מעשנת..

אני:אבל אני רוצה..

הוא קם והרים אותי ואז צעקתי:דיי,תוריד אותי...

אז הוא כזה מוריד אותי ואז שואל:מה את לא רצית ללכת לעשן?

אני:כן אבל בכוחות עצמי..

לקחתי נעליים שטפתי פנים,שיניים,הסתרקתי ויצאנו...

הלכנו לעשן,וחזרנו לחדר..

הגעתי לחדר ואז המדריכה שלי[החליפו אותה..עכשיו היתה מדריכה שממש שנאה אותי ועל כל
דבר קטן היתה תופסת אותי ואומרת לי שאני יעלה לברור] אמרה לי שמעלים אותי לברור
בגלל שלא ראו אותי על הבוקר בחדר והיא חשבה שאני לא הייתי בחדר בלילה אז היא אמרה
לי שאני יאכל ארוחת בוקר ויעלה לברור בפנימיה...אכלתי ארוחת בוקר ואז עליתי לברור
קרלוס היה לידי כל הזמן וחיבק וליטף אותי אמר לי לא לדאוג הכל יהיה טוב...

נכנסתי לברור ואז מנהל הפנימיה התחיל לדבר:תראי,זה שאת פה את יודעת יש לך ממוצע טוב
ואת ילדה טובה בפנימיה אני יודע שהמדריכה הקודמת שלך אהבה אותך מאוד והיה לכם קשר
מיוחד אבל זה לא אומר שאחרי שהקשר המיוחד הזה נהרס את צריכה להזניח את
הפנימיה..אני:תראה,אני לא מזניחה את הפנימיה אבל המדריכה הזאת תופסת אותי על כל דבר
קטן,על הבוקר לא הייתי בחדר כי קמתי ב5 בבוקר ורציתי ללכת לחבר שלי לטייל לאורך
הים,מה גם את זה אסור?הוא:אני ממש מצטער אבל המדריכה הזאת אני מאמין לה יותר.[עכשיו
המכה..]אני מבקש ממך,תתחילי לחפש בית ספר אחר כי סוף שנה את כבר לא תמצאי את עצמך
פה...[חטפתי את השוק של החיים שלי]תחתמי לי פה על טופס עזיבה[לא היתה לי ברירה אז
חתמתי]יופי,עכשיו,תחזרי לכיתה...חזרתי לקרלוס ובכיתי...הוא:מאמי מה יש
לך?אני:מאמי,בוא איתי לעשן...הוא:ותספרי לי...אני:טוב...

הוא:מה המנהל אמר?[אני בוכה]אני:מעיפים אותי,שנה הבאה אני לא פה,הוא אמר שעד שנה
הבאה אני ימצא לי מקום חדש כי אני לא נישארת פה..אני מצטערת...הוא:מאמי אל תדאגי
אני ידבר עם המנהל הכל יהיה טוב...אני:ב''ה...

עישנו וחזרנו לחדר...התחלתי שוב לבכות....הוא אמר לי להירגע אז אמרתי לו:אני
יודעת,אני לא בוכה בגלל שלוקחים אותי מהפנימיה הזאת,אני בוכה כי אני לא יראה אותך
שוב...הוא הסתכל עליי ואז קם לקח את המפתחות של הארון שלי לקח את התיק שלי והתחיל
לארוז את הדברים שלי,לקחתי דף ועט וכתבתי מכתב:למרינה ולאור,קודם כל לפני שאני
מתחילה לכתוב אני רק רוצה להגיד כמה דברים,אני מצטערת שאני כותבת לשניכם באותו מכתב
ולא לכל אחת לחוד,אין לי הרבה זמן,ואני רק רוצה להיפרד ממכם,אני מצטערת שאני לא
ניפרדת ממכם בפנים ורק דרך מכתב כי אני פשוט לא יכולה לא מסוגלת לפחות לא עכשיו,אני
פשוט יבכה,אל תדאגו זה לא לתמיד זה רק זמני,אני עוד יחזור,המנהל רצה לזרוק אותי
מהפנימיה בגלל המדריכה ואני וקרלוס ברחנו,אני יחזור בשביל להיפרד אל תדאגו אני
מבטיחה,אני אוהבת אותכם מאוד אתן חברות טובות מאוד,קרלוס אמר לי שתמסרו לאריאל ומשה
שהוא שרוף עליהם,ושהוא מודה להם על הכל..אוהבת המון,טניה.

קיפלתי את המכתב,הכנסתי לתוך מעטפה ו הלכתי להביא למדריכה שלי את המכתב,היא שאלה
למה אז אמרתי לה כי רבתי איתם אז אני רוצה לכתוב מכתב סליחה,אז היא אמרה שטוב היא
תמסור,אז הבאתי לה את המכתב והלכתי לקחת את התיק מהחדר ואז הלכתי לקרלוס לחדר הוא
ביינתים הלך לארוז את התיק שלו[הכיתה שלו לא למדה אז הוא הלך איתי לאריאל ולמשה
להיפרד]משה:אח שלי,תשמור עליה כמו זהב,זכית בבחורה שווה,אני יודע שאתה עושה את זה
מאהבה ולא מסתם והדיבור שלנו אתמול זה היה סתם אתה שווה אותה מאוד...אריאל:אתה בטוח
במה שאתה עושה?קרלוס:כן,מאוד...אריאל:אני יודע שאני לא אמור להגיד לך אל תעשה כי
אתה כבר גדול אבל אתה יודע,לא ניראה לי שאחרי שתברחו יהיה לכם אפשרות לחזור
לפה...קרלוס:כן אני יודע.אריאל:ביי..הם חיבקו אחד את השני ואותי...ואז אני וקרלוס
הלכנו,זייפנו פס ואז יצאנו...להמשיך או לא?